סימן מסחר 220581 (בקשה לפסיקת הוצאות)

ההחלטה:

התנגדות לרישום סימני מסחר מסחר 220581 (בקשה לפסיקת הוצאות)

המתנגדת ומבקשת המחיקה: המועצה לייצור צמחים ולשיווקם ע"י ב"כ קסוטו - נוף, עו"ד המבקש ובעל הסימן: יהודה מלבי

בפני בקשה לפסיקת הוצאותיה של המתנגדת (להלן: "הבקשה") במסגרת התנגדותה לרישום בקשות סימני מסחר 220541, 220542 ובקשתה למחיקת סימן המסחר הרשום 220581 (להלן: "ההליכים העיקריים"). בקשתה זו הוגשה לאחר מתן החלטותיי בהליכים העיקריים מיום 5 ומיום 14.1.2015, בהן נתקבלו ההתנגדות ובקשת המחיקה.

בבקשתה הנוכחית עותרת המתנגדת ומבקשת המחיקה (להלן: "המתנגדת") לפסיקת הוצאות ריאליות בסך כולל של 49,000 ₪. סכום וה חושב על ידה לאחר סכימת סך שעות העבודה של באי כוחה בהליכים העיקריים על פי עלות נטענת לשעת עבודה. לתמיכה לבקשה צירפה המתנגדת את דוחות שעות העבודה של באי כוחה בהליכים העיקריים. דוחות אלה צורפו על ידה ללא תצהיר תומך.

המתנגדת מנמקת את בקשתה לפסיקת הוצאות בטעמי קידוס הצדק כלפי הצד שזכה וכלפי כלל המבקשים גישה לערכאות משפטיות, שמירה על קניין האוכה, מניעת הליכי סרק וניהול יעיל של הליכים. כמו כן, טוענת המתנגדת כי ראוי שבעל דין האוכה בהליך משפטי לא ייצא בחסרון כיס.

בתגובתו, טוען המבקש כי אין לפסוק במקרה דנן הוצאות לטובת המתנגדת. לטעמו, דחיית בקשות כגון אלו אשר הגיש לרישום סימני המסחר אינה מזכה את המתנגד להן בהוצאות. לדבריו, משדחה רשם סימני המסחר את בקשותיו, הסתייס חלקו של כל אחד מן הצדדיס בהליך, לרבות בשאלת ההוצאות.

סמכות רשם סימני המסחר לפסוק הוצאותיו של בעל דין בהליך בפניו, קבועה בסעיף 69 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"):

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות. "

מלשון הסעיף עולה כי סמכות זאת היא סמכות שברשות וכי התנאי היחיד להפעלתה הוא סבירותן של ההוצאות המבוקשות.

כלל הוא כי בעל דין שהפסיד בהליך המשפטי יחויב בהוצאותיו של בעל הדין שזכה בו (ר' למשל, ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן ואח', פ"ד מו(4) 330, 346ח') ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות תוך מתן נימוקים (ע"א 1894/90 שמואל פלאטו- שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4) 822, 828). כלל והכלל בהליכים בפני רשם סימני המסחר (ר'

אינני מקבל את טענתו של המבקש לפיה עם סיום ההליך העיקרי מסיימים הצדדיס את חלקם בו לרבות לעניין ההוצאות. אין מניעה שבקשה לפסיקת הוצאות תוגש לאחר קיומו של הליך. הדבר עומד בקנה אחד עם הוראות חוזר רשם מ.נ. 80 המתייחס למועד הגשת בקשה לפסיקת הוצאות בהליכים בפני הרשם.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי בבואנו לדון בבקשה לפסיקת הוצאות ריאליות, היינו הוצאות שהוצאו בפועל על ידי מי שמבקש את פסיקתן, יש לבחון את סבירותן, מידתיותן והכרחיותן לניהול ההליך, תוך התחשבות בכלל נסיבות העניין (ר' בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא- משרד התמ"ת ואח', פ"ד ס(1) 600, 615 (פורסם בנבו, 30.6.2005)) (להלן: "עניין תנובה"). כמו כן, נקבע בפסיקה לא אחת כי סבירות, מדתיות והכרחיות ההוצאות יבחנו לאור המורכבות המשפטית והעובדתית של ההליך, היקף העבודה שהושקעה בתיק ובהכנת כתבי דין בפרט, השלב אליו הגיע ההליך, התנהלות הצדדים מול בעל הדין שכנגד ומול רשות הפטנטים, תוספת הצדדים ועוד.

נוכח האמור, יש לבחון את ההוצאות להן עותרת המתנגדת בהתאם לכללים שהתוו בפסיקה.

מעיון בתיק ההליך ניכר כי היקף העבודה שהושקעה בניהול ההליך על ידי המתנגדת אינו מבוטל. למעשה, מדובר בענייננו בשני הליכים, האחד התנגדות והשני בקשת מחיקה, אשר התנהלו ברשות הפטנטים בין הצדדיס במשך שש שנים בקירוב. עיון בדוח הפעילות שהומצא מטעמה של המתנגדת מעיד על כי מרבית הפעולות אכן נדרשו לניהולו של ההליך. עם זאת, בדוח הפעילות מופיעות גם פעולות אשר ספק אם הנן קשורות להליך דנן וכן כאלו אשר ספק אם ניתן לראות בהן כהוצאות הכרחיות לניהול ההליך. נראה כי השתרבבו לדוח הפעילות נושאי הנוגעים לתיקים אחרים (כך למשל, עניין ביטול סימן מסחר "סוויטי" או פעולות שונות שלוקות בפירוט). כך גם אציין כי חישוב ההוצאות על ידי המתנגדת נעשה על פי חיוב

דולר ארה"ב וחישובו על פי שער יציג ונראה כי לצורך הבקשה ננקט שער גבוה יחסית בחישוביה.

מכל מקום, נקודת מוצא לפסיקת הוצאות ריאליות היא כי הנטל להוצאתן על ידי מי שמבקש את פסיקתן. הרמת נטל ההוכחה בעניין יכולה להיעשות באמצעים שונים, לרבות הגשת הסכום שכר טרחה עם באי כוח; פירוט העבודה שהושקעה בתיק; פירוט אודות בסיס החיוב בשכר טרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה (ר' עניין תנובה, פס' 25).

בענייננו, אין בפני ראיה המעידה על כך כי המתנגדת אכן שילמה או התחייבה לשלם את שכר הטרחה בהתאם לדוח שעות העבודה שהוגש. לדוח השעות לא צורפה חשבונית עסקה או הסכם אחר המעיד כי סכומים אלו אכן שולמו בפועל וכאמור אין בפני כל תצהיר לעניין זה. כך גם לצורך העניין אין בפני תצהיר ממנו ניתן היה לברר את הסוגיות הבלתי ברורות המופיעות, כאמור לעיל, בפירוט הפעולות שבוצעו. בנסיבות אלו, איני סבור כי המתנגדת עמדה בנטל המוטל עליה לשאת פסיקת הוצאותיה הריאליות. לפיכך, ייפסקו הוצאותיה של המתנגדת במקרה על דרך האומדנא.

נוכח האמור לעיל ולאחר שקילת כלל השיקולים שיש לקחתם בחשבון במסגרת בקשה לפסיקת הוצאות, הריני מחייב את המתנגדת לשלם למבקשת את הוצאותיה ושכר טרחה עו"ד בסכום כולל של 30,000 כולל מע"מ. סכום וה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

אסא קלינג רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושליס ביום כא' סיוון תשע"ה 8 יוני 2015