⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר 200008

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

מבקשי המחיקה

  • שם: יהודה גואטה סופר זול בן גוריון בע"מ
  • בא כח: עו"ד רמי קוגן
צד ב'

בעלת הסימן

  • שם: מעדני הצפון בע"מ
  • בא כח: עו"ד חזקיה-תכמון

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה למחיקת סימן מסחר 200008

(בקשה לעניין הגשת ראיות)

מבקשי המחיקה: יהודה גואטה

סופר זול בן גוריון בע "מ ע"י ב"כ רמי קוגן, עו"ד

בעלת הסימן: מעדני הצפון בע"מ

ע"י ב"כ חזקיה-תכמון, עו"ד

מבקשי המחיקה הגישו ראיותיהם במסגרת בקשת המחיקה. בדי בבד עס הגשת ראיותיהם הגישו בקשה "למתן צו לפי סעיף 6(143) לתקנות סדר הדין האזרחי".

מהותו של הצו המבוקש היא להורות לעירית תל אביב-יפו ליתן במסגרת תעודה של עובד ציבור פרטי ממחלקת השילוט בעיריה אודות היסטוריית השילוט של נכסיס מסויימיס בשניס 1995 - 2007, לרבות בקשר לכיתוב שהופיע על גבי השלטים, זהות מציבי השלטים, ומשלמי אגרת השילוט תוך צירוף מסמכים תומכיס ותמונות של השילוטיס בתקופה הרלוונטית.

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") אינן חלות בדיוניס בפני רשם סימני המסחר. לכל היותר במקרים של חסר ניתן לפנות להוראותיהן לשס השלמה והיקש (ר' למשל, בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 69909 "במבינו" (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), אקטרינה גוטמן נ' שלמה עיני, פורס בנבו (14.12.1998)). לכן ככלל תקנה 3 לתקנות סד"א, הנוגעת לסמכותו של שופט בדין משפט, אינה חלה בפני רשם סימני המסחר. ככלל הדיון בפני רשם סימני המסחר מתנהל לפי הוראות פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") והוראות תקנות סימני מסחר, 1940 (להלן: "התקנות") ובפרט לעניין גביית ראיות לפי סעיפיים 67 ו-68 לפקודה ותקנה 80 לתקנות. אין בבקשה דנן התייחסות להוראות הללו בפקודה או התקנה האמורה. גם בתשובת בעלת הסימן אין התייחסות למסגרת נורמטיבית ודיונית זו.

אך אף אס נתייחס לבקשה גופא הרי שלמעשה מהאמור בבקשה לא ברורה טיבה של הראיה המבוקשת. בלשון הבקשה ננקטת לשון "תעודת עובד ציבור". עיון בסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") מעיד כי עניינה של תעודת עובד ציבור הוא "תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי". ואת בעוד שמנוסח הצו המבוקש וההיקף הנרחב של הפרטים המבוקשים בו עולה שייתכן והמבוקש הוא הוראה על הגשת תעודה ציבורית כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות שעניינה "מעשה חיקוק, שיפוט או ביצוע או רשומה של מעשה כאמור". גם בתקנה 6(143) לתקנות סד"א שעל יסודה לכאורה נסמכת הבקשה נעשית התייחסות ל"הוראות בדבר מתן עדות בתעודה של עובד הציבור, תעודה ציבורית ..." אך אפילו היתה תקנה זו חלה בדיון בפני רשם סימני המסחר (ואין וההמצב!) הרי שאין בלשון זו לפטור את המבקש מציון מבוקשו באופן ברור.

לגופו של דברים אציין שלבקשה צורפה תכתובת מסוימת בין הצדדים ממנה עולה סירובה הבלתי מנומק של בעלת הסימן להעביר את המידע המבוקש או לחלופין ליתן רשות לעיין בפרטי תיקי מחלקת השילוט בעיריה. מאידך, לבקשה גם צורף נוסח פניה שנעשתה מטעמ המבקשים אל מחלקת השילוט בעיריה אך את מבלי לפרט את התשובה שנתקבלה בכתב בפועל ככל שנתקבלה. בתצהיר התומך בבקשה נאמר כי נערך בירור בעל פה למול מחלקת השילוט אך אין התייחסות לאופי התשובה שנתקבל בכתב.

מהדברים האמורים נראה שטרס הגיע מועדה של הבקשה דנן וכי הצדדים טרס מיצו את הדרכים ביניהם ולמול העיריה לעניין הראיות הללו וזאת בשאיפה למשמעותה של הכמנת ראיה שייתכן ויש בה להשפיע על תוצאתו של ההליך.

לפיכך, לאור חוסר בהירותה של הבקשה על פניה ושאלת עיתויה, אין באפשרותי להידרש לבקשה שבפני כפי שהיא. את מבלי לקבוע דבר באשר לרלוונטיות הראיות שהגשתן מבוקשת ככל שניתן להבין את טיבן מהבקשה.

ככל שתוגש בהמשך בקשה סדורה לעניין הגשת ראיות נוספות באמצעות תצהיר או בדרך אחרת הרי שיהיה על הצדדים להתייחס למאמצים הנדרשים מהם בשלב זה לבוא בדברים ולנסות להגיע להסכמות באשר לאופן הגשת הראיות הנוגעות לשילוט בנכסיס המדובר לאורך השניס.

כל צד יישא בהוצאותיו בקשר עם בקשה זו.

אסא קלינג

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס ו' חשון, תשע"ה

0 אוקטובר, 2014