סימן מסחר 164130 (מעוצב)

ההחלטה:

בפני כב' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד"ר מאיר נועם

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 164130 (מעוצב)

מבקשת הרישום: בכור פוזלייב ע"י עוה"ד יעקב ו/או חנה קלדרון המתנגדת: כאוס מעצבים בע"מ

ע"י עוה"ד יעקב מנור ו/או עמיר פרידמן

רקע כללי

1. בפני בקשה לרישום סימן מסחר מספר 164130 ".112" (מעוצב), עבור חולצות, מכנסיים וגופיות העשויים טקסטיל, הנכללים כולם בסוג 25 (להלן: "הבקשה" או "הסימן המבוקש"). הסימן המבוקש נראה כך:

₪

2. הבקשה הוגשה לרישום ביוס 28 באפריל 2003, קובלה ופורסמה להתנגדויות ביומן סימני המסחר ביוס 31 באוגוסט 2004.

3. הודעת התנגדות הוגשה ביוס 30 בנובמבר 2004 מטעם כאוס מעצבים בע"מ (להלן: "המתנגדת "), בעלת סימני מסחר מספר 114823, 133027 (מחוק) ו- 171316, אף הס עבור חולצות, מכנסיים וגופיות העשויים טקסטיל, הנכללים כולל בסוג 25. סימניה הרשומים לעיל של המתנגדת נראים כך:

/

סימן 114823 | סימן 133027 (מחוק) סימן 171316

4. ביוס 21 באפריל 2005 הגישה המתנגדת את הרצאת טענותיה וראיותיה, וביוס 2 ביולי 5. הגיש המבקש את הרצאת טענותיו בתגובה. ביוס 28 במרץ 2006 נערך בפני דיון, במהלכו עדי הצדדים נחקרו חקירה נגדית: מטעס המתנגדת מר דוד גבריאלי והמבקש, מר בכור פוולייב, מטעמו. המתנגדת הגישה את סיכומיה ביוס 11 ביוני 2006, המבקש הגיב בסיכומיו שלו ביוס 30 ביולי 2006, והמתנגדת הגישה סיכומיס בתשובה ביוס 20 באוגוסט 2006.

עיקר טענות המתנגדת

5. המתנגדת טוענת כי הינה יצרנית ומשווקת של בגדים ומוצרי אופנה נלווים הנושאים את הסימני המסחריים המעוצבים והמוכרים היטב לעיל, הרשומים כדין כסימניה המסחרי.

6. המתנגדת נעזרה בשירותיו של מעצב סימני אשר לטענתה שאב את ההשראה אליהם מאמנות המזרח. בהמשך, ביצעה המבקשת ואף מבצעת מעת לעת שינויים קוסמטיים בסימן המסחרי המקורי, ואף רשמה ורושמת סימנים אלו כדין.

7. לטענת המתנגדת, לסימניה המעוצבים אופי מבחין אינהרנטי ונרכש, וכן קהל היעד מזהה את הסימנים כציון למקור הטובין.

8. עוד טוענת המתנגדת כי סימניה המעוצבים נס בגדר סימני מסחר מוכרים היטב בישראל. לשיטתה, המבחנים המקובלים בבחינת היות הסימן מוכר היטב - מידת ההכרה בסימן ומשכה, היקף הפרסום, מידת האופי המבחין של הסימן, הון המותג ואופי והיקף השימוש על ידי צדדים שלישיים, מובילים בהכרח למסקנה זו.

9. לדבריה, הסקר אשר הוזמן על ידה מחברת "להב", המתמחה בעריכת סקרים, מורה על מודעות גבוהה, בקרב קהלי היעד, לסימניה.

0. עוד טוענת המתנגדת כי למבקש רקע בעסקי החיקויים המסחריים. הסימן המבוקש מהווה, לגרסתה, העתקה של האלמנטים והמוטיבים הייחודיים שנבחרו על ידי המתנגדת לסימון מוצריה, בעוד שהאלמנטים הנטענים על ידי המבקש כמבחינים, הנזניחים ואין בהם כדי לשלול חשש להטעייה. לשיטתה, ההעתקה באה לידי ביטוי אף בכך שבפועל נוהג המבקש להשתמש בסימנים דנן ללא האלמנטים המבחינים כביכול הנזכרים על ידו.

1. בנוסף, לדעתה המבקש מנסה לרכב על המוניטין הרב שבסימני המסחריים וזאת על מנת להתעשר על חשבונה שלא כדין. לטענתה, ההלכה הפסוקה קובעת כי יש בכך משום פגיעה בתקנת הציבור, כמשמעותה בסעיף 5(11) לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה").

2. לטענת המתנגדת, ביו הסימן המבוקש וסימניה שלה מתקיים דמיון מטעה. לטענתה, הסימנים מורכבים מאלמנטים ויזואליים דומים, משמשים לטובין מאותו הסוג, ומיועדים לאותו קהל יעד. מוסיפה המתנגדת כי בפועל נעשה שימוש בסימן המבוקש ללא האלמנטים הנוספים לפיכך, סוברת המתנגדת כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לפי סעיפים 11(6) ו-11 (9) לפקודה.

3. עוד טוענת המתנגדת כי שימוש המבקש בסימן הדומה לסימניה המוכרים היטב, עלול להצביע על קשר לכאורה בין הטובין שלה וטובין המבקש, באופן אשר ידלל ויבאה את מוניטין המתנגדת. לפיכך הסימן אינו כשיר לרישום לפי סעיף 14(11) לפקודה.

4. בנוסף, טוענת המתנגדת לסכנת "מדרון חלקלק", דהיינו - סכנה שרישום הסימן יתקבל בקרב עסקי הזיופים בישראל כגושפנקא רשמית להעתקה נרחבת של סימנים מוכרים היטב מאחרים.

5. המתנגדת מסכמת בכך שלדעתה ראוי לפסוק במקרים כגון דא הוצאות לדוגמא. זאת, על מנת לשדר מסר ברור של גינוי ניסיונות החיקוי והזיוף, על גווני השוניים.

עיקר טענות המבקש

6. ראשית, טוען המבקש כי הגשת ההתנגדות דנן על ידי המתנגדת מהווה חוסר תוס לב בהפעלת זכויות דיוניות, שכן היא נועדה לפגוע בתחרות החופשית בענף האופנה, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

לטענת המבקש, המתנגדת מנועה ומושתקת מלהתנגד לרישום הסימן המבוקש, לאחר שנמנעה מלהתנגד לסימן מסחר רשום 166637 של המבקש (בסוג 35), הדומה לסימן המבוקש כעת.

לטענת המבקש, הסימן המבוקש נבחר ועוצב בתוס לב, ולא הועתק מסימני המתנגדת. לראיה, טוען המבקש כי לא עשה ניסיונות להעתיק את דגמי אופנת המבקשת. מוסיף המבקש וטוען כי אפילו הוכיחה המתנגדת את חוסר תוס ליבו, הדבר לא מהווה עילת התנגדות עצמאית.

עוד טוען המבקש כי אף אם יש לו רקע בעסקי החיקויים, לא ניתן ללמוד מכך על חוסר תוס לב בבקשה לרישום הסימנים. לטענתו, כל שהראתה המבקשת לעניין הוא תצהיר של עד בלתי-מהימן לכאורה, משום היותו "עד מעוניין" בעל אינטרס אישי בהצלחת המתנגדת בהליך זה. בנוסף, מלין המבקש כי גם העד גבריאלי אינו מהימן, מפני שלא ידע לענות על שאלות הנוגעות למסמכים שהוא עצמו צירף לתצהירו.

לשיטת המבקש, הסימן שאימצה המבקשת איננו מקורי, אלא מועתק כמות שהוא מסימן היסטורי, הלא הוא סימנו של מלך צרפת הנרי ה-2. לפיכך, הסימן המבוקש מהווה רעיון גרידא, עליו מנסה המתנגדת לקבל מונופולו. לדעתו, הדבר מעיד על חוסר תוס ליבה של המתנגדת, ובהתאם, למסקנה כי המתנגדת מנועה מלטעון לחוסר תוס ליבו של המבקש, שכן חובת תוס הלב הנה הדדית. לשיטתו, המקור ההיסטורי המשותף לסימני מעיד כי הסימן המבוקש לא עוצב על מנת להידמות לסימני המתנגדת.

לטענתו, הוכח כי הסימן המבוקש נו בעל אופי מבחין נרכש, המקייס זיקה אישית מובהקת אליו ואל עסקו.

לטענת המבקש, שוק האופנה מוצף בסימני מעוצבים, כך שכל אחד מהסימנים הינו סימן "חלש", אשר כוחו למנוע רישום סימני דומים הינו מוגבל. בסימנים שכאלה, די הוא כי בבחינת הדמיון המטעה יש לייחס משקל רב לכל פרט קטן המבדיל בין הסימנים.

לטענת המבקש, הסימן המבוקש וסימני המתנגדת אינס דומים. לטענתו, לסימני מעיד מראה שונה הבא לידי ביטוי בתכנון, עיצוב ויישום על גבי מוצריו, וכן, המילה "12ז'ז" היא הרכיב הויזואלי הדומיננטי בסימן המבוקש. לפיכך, סובר המבקש כי לא קיימת סכנת הטעייה.

4. עוד טוען המבקש להיעדר חשש להטעיה אף מהטעם כי ערוצי השיווק של הטובין שניס הס. ואת, מפני שקהל הלקוחות של המבקש מחפש ביגוד זול יחסית, בחנויות אופנה עממיות לצעירים, בשונה מקהל הלקוחות המבוסס של המתנגדת, הרוכש את הביגוד באחת מחנויות הרשת המורשות.

5. כמו כן, לטענת המבקש לסימנים מסר רעיוני שונה. המסר הכללי שמשדר סימן המתנגדת הוא מסר דוקרני, מהפכני, בלתי-שמרני וכדומה, לעומת המסר שמשדר סימן המבקש, שהוא רגוע שלו והרמוני.

6. לטענתו, טענת המתנגדת כי בפועל נעשה שימוש באיור שבסימן המבוקש, ללא המילה "12ז'ז", אינה מעלה ואינה מורידה כיוון שלטענתו, בוא הרשום לבחון את מידת הדמיון, עליו להשוות בין הסימניס כפי שהרשומים בפנקס, ולא בין הסימנים המופיעים בפועל על גבי המוצרים.

7. לטענת המבקש, נטל הוכחת המוניטין, כטענה עובדתית, רובץ על כתפי המתנגדת. לטענתו, המתנגדת לא הרימה נטל זה כשלא הוכיחה כי קהל הצרכנים מזהה את הסימנים עימה. מאחר ולא הוכח מוניטין המתנגדת, טוען המבקש כי אין מקום לטעון לדילול סימניה של המתנגדת, מה גס שמדובר בטענות שהמתנגדת העלתה לראשונה בסיכומים, תוך הרחבת חזית אסורה. מוסיף המבקש כי דילול מוניטין אינו מהווה עילת התנגדות.

8. בנוסף, לשיטת המבקש, הסקר שערכה המתנגדת לגבי היכרות קהל הצרכנים עס סימניה לוקה בפגמיס חמור של הטיה. לטענתו, ההטיות טמונות בפגמיס הבאים: הסקר הוגש שלא על ידי עורכו, אינו נתמך בתצהיר, לנבתניס היה ברור מטעס מי נערך הסקר, סימן המבקש הוצג ללא המילה "112" ותוך שינוי עיצובו, הסקר מבוסס על הסקת מסקנות גרידא, להבדיל ממבחן אמפירי. לבסוף - סימן המסחר של שלוש מתוך חמש החברות אשר הוצגו בסקר כולל בחובו את שס החברה, כך שהבחירה בחלופת המתנגדת היוותה פועל יוצא של אלימינציה של חברת וסימנה המסחרי, שהוא ללא ספק סימן מוכר היטב.

9. עוד טוען המבקש, כי הבקשה לרישום הסימן, כמו גס השימוש בו, נעשית במסגרת הלכות המסחר הרגילות, ואין בכך פגיעה בתקנת הציבור.

עיקר ראיות המתנגדת

0. מטעס המתנגדת הוגש תצהירו של מר דוד גבריאלי, המחזיק בבעלותו 50% ממניות המתנגדת. תצהירו של מר גבריאלי תומך בראיות המתנגדת, כדלקמן:

א. צילומי מספר קטלוג המפרסמים את מוצרי המתנגדת, תחת סימניה, המעידים על כך שבתוס שלב פיתוח המוצרים משקיעה המתנגדת הון עתשל המבקש כי על אף שמדובר בסימני מסחר באותו ההגדר, בפועל נעשה אצל המשתמש שימוש על גבי סחורה שונה מזו של המתנגדת. אצל המבקש נמכריס בגדיס בסגנון עממי וזול יחסית. כן, מקובלת עלי הטענה כי לרוב אין חפיפה בין חוג הלקוחות של המבקש לבין חוג הלקוחות של המתנגדת, אשר רוכשיס את מוצרי המתנגדת בחנויות הרשת המורשות.

בנוסף, ניתן להניח שצינורות השיווק והקמפיין הפרסומי שמנהלת המתנגדת, בין היתר באמצעות קטלוגים, מובילים לקנייה ממוקדת ומחושבת יותר, כך שלא סביר לומר שקוניס פוטנציאליס אשר נחשפו לטובין המתנגדת במהלך הקמפיין הפרסומי המסויים, יטעעו לרכוש את הטובין שלא באחת מחנויות הרשת הרשמיות.

כעת, משקבעתי כי לא מתקיים בענייננו דימיון מטעה, ניתן לומר כי לא מתקיימים יסודותיה של עילת הסירוב, המצויה בסעיפים 9(11). וכן, ממילא מתייתר הדיון בשאלת היות הסימן מוכר חיטב כמתבקש מסעיפים 13(11) ו-14(11) לפקודה.

בנוסף, טוענת המתנגדת כי יש בחיקוי ובהעתקה של סימניה המסחרייס משוס פגיעה בתקנת הציבור כמשמעותה בסעיף 5(11) לפקודה. אין בידי לקבל טענה זו מכיוון שעילת סירוב זו עוסקת בפגיעה קיצונית במוסכמות חברתיות המקובלות בציבור הרחב.

לעניין זה דבריו של כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביצ בהחלטתו בענין 858 זז .זה 6זסוא נ' .5 ,אהה8!]זחגת, התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 146483, "ד5\/ ]םאת 1" (לא מעוצב) מיוס 4 בדצמבר 2005:

"במקדה דנן מדובר על רישום סימני מסחר, ובניגוד לטענת המתנגדת כי שהנסיון לכפוף את המקדה דנן תחת המטריה של תקנת הציבור אינו אפשוי, או לכק הפחות אינו ראוי. השימוש בטיעון של תקנת הציבור, נועד הוא על מנת להביא בפנינו מקרים אשו יהיה בהם משום פגיעה בציבור הרחב, שלא בדרך השיקול המסחרי הרגיל, אלא לעיתים דווקא בניגוד לו, פגיעה של מוסכמות חברתיות הציבור לא יכול לעמוד בהן. כך למשל: סימנים המביעים אלימות קיצונית, או סימנים שעלולים לגרום לפגיעה בחלקים מסוימים בציבור. כך למשל סימן המעודד שוביניזס, גזענות או פגיעה ברגשות דת עלול להיפסל לרישום מסיבות של "תקנת הציבור". תקנת הציבור תחול גם כאשר ק:ים חשש מוחשי, כי עקב טעות, הציבור ירכוש דבר מה אשר עלול לסכן את בריאותו. במקרה דנן, אי( דבר ואף לא חצי דבר עם תקנת הציבוד. איני רואה לנגד עוני מצב בו גם של מתקיימת טעות, יפגע צרכן של הטובין המדוברים, כאשר מדובר בטובין כאגד מדבק. אנמו מדברים בטובין כגון תדופות או חומלים של עלולים לפגוע בגוף האדם, אלא על טובין אשר אמודים להועיל, ולא מסוגלים לפגוע, בדרך כלל, כאשר נעשית טעות. על אחת כמה וכמה, משהסקנו כי אין בענייננו חשש לטעות".

עילת התנגדות נוספת לה טוענת המבקשת היא כי רישוס סימן המסחר מעודד תחרות בלתי-הוגנת במסחר, המצויה בסעיף 6(11) לפקודה. יסודותיה של עילה וו כולליס הוכחת מוניטין ופגיעה בה שלא בדרך המסחר הרגילה (ר' ע"א 8441/04 :6 זק חא זזאש נ' אלי שגב).

כאמור, אין בהעתקה ובחיקוי כשלעצמס פסול. כמו כן, אין החיקוי מוביל א-פריורית למסקנה כי קיים מוניטין בסימן, כי קיימת הטעייה כתוצאה מהיבנות על מוניטין זה או שקיימת פגיעה במוניטין. דברים יפים לעניין זה ניתן למצוא בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' 6051 דא51 כ 5=זת תת 5ת.1, מה(3), 244 (להלן: "פרשת פיניציה"), בסעיף 3 לפסק הדין של כב' השופטת נתניהו:

"החיקוי שהנתבע מחקה את מוצרו של התובע ואת עיצוב מוצרו הוא לבדו אינו מלמד שהתובע רכש מוניטין במוצר, או שהנתבע מכיר בכך, שהרי עצסם החיקוי הינו לגיטימי ומותר. יש בו כדי לגלום לתחלות, שבחברה כחבדתנו היא נתפסת כחיובית |לצויה,| כאמצעי לשיפול האיכות, היעילות העסקית והשידות לצרכן. כל עוד אין החיקוי מהווה פגיעה בזכות הקניין - במוניטין של התובע - אין בו פסול...מהחיקוי כשלעצמו אין להסיק, אם כן, דבר לעניין הפגיעה במוניטין. תחילה על התובע להוכיח, שאכן רכש מוניטין באופן שהציבור מזהה את המוצר עם המקור, ודק אז תידון שאלת הדמיון וההטעיה. רק בשלב השני תינתן, אם כן, משמעות כלשהי לעצס החיקוי, וגם אז עדיין אין בחיקוי כשלעצמו כדי להוכיח שאכן הייתה הטעיה".

המתנגדת פרשה בפני מסכת ראיות למכביר, הכוללת בין הי תר ראיות המוכיחות שימוש נרחב בסימניה, ראיות המעידות על האמצעים שהושקעו ביצירת קשר תודעתי בקרב צרכניס והן סקר אשר מאשש קשר תודעתי זה. אכן, הראיות מעידות כי יש בידי המתנגדת מוניטין בסימניס המדובריס.

פגיעה בזכות הקניין של המתנגדת במוניטין של סימניה תתרחש אך אס ייקבע שהמבקש נבנה ממנה ועלול לקצור את פירותיה. ניתן לומר כי הרכיבה על המוניטין שבסימן תהא אפקטיבית אך מקוס בו הסימניס דומיס כדי להטעות. היינו - כאשר מתקיים חשש שקהל הצרכניס יטעה בזיהוי סימן המסחר עס המתנגדת, בעלת המוניטיו, כאשר בפועל פני הדברים שוניס הס.

כאן, משקבעתי שאין חשש להטעייה, שכן כפי שקבעתי אין הסימניס דומיס, ממילא לא מתקיים חשש לפגיעה במוניטין, שהוא כשלעצמו אינו מוכחש, ולכן לא מתקיימות יסודותיה של עילת התחרות הבלתי-הוגנת.

ואף יתרה מכך, נפסק לאחרונה בבית המשפט העליון כי העילות השאובות מסעיפים 1), 5(11) ו-6(11) מהוות צדדים שונים של אותו המטבע, הלא הוא שאלת הדימיון המטעה בין הסימנים. ר' ע"א 1677/05 +6\/ 16[68081 680566 ג' ם!

מבין התלופות של סעיף 11 שאליה( הפנתה המעדעדת, החשובה ביותר היא חלופה 9(11) קרי הדמיון בין םאו ואס != <- םאוואס-. החלופות הנוספות - 5(11) 6(11) הן למעשה פונקציה או שמא נכון לומר ודיאציות על אותו נושא. הככ מתחיל ונגמד בדמן". [ההדגשה אינה במקור - מ.נ.].

לפיכך, משקבעתי כי לא מתקיים דימיון מטעה לעניין סעיף 9(11) אין צורך ממשי לשוב לדון בעילות המצויות בסעיפיס האחריסם.

1. למעלה מן הדרוש אציין שאפילו אס נתקבלה טענת ההעתקה, מדובר לכל היותר בהעתקת רעיון גרידא - שלוש קשתות המצטלבות האחת בתוך השנייה באופן כזה או אחר - והרי אחת ממושכלות היסוד הבסיסיות ביותר בענף הקניין הרוחני בכללותו היא שרעיונות, לרבות סגנונות ומוטיביס, מצוייס בנחלת הכלל. ראה לעניין וה את פסק הדין בע"א 15/81 מיכאל גולדברג נ' מיכאל בנט, לו(2) 813, בסעיף 3. 1את, בדיוק כשס שאדסם אשר בבעלותו סימן מסחר בצורה גיאומטרית כלשהי, כדוגמת מלבן, לא יוכל למנוע מאחריס מלרשום סימני מסחר בצורות גיאומטריות אחרות (אס בכלל), כדוגמת משושה, בטענה שהוא הבעליס של המוטיב בצורה ההנדסית.

2. לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי אין דמיון מטעה בין הסימניס וכי ציבור הלקוחות לא יקשר בין הסימן המבוקש לרישוס לבין המתנגדת או סימניה ולא ישייך את תוצרתה של המבקשת למתנגדת. אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות ומורה על רישום הסימן המבוקש בפנקס סימני המסחר.

3. המתנגדת תשלם למבקשת את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכוס כולל של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיוס ועד ליוס התשלוס בפועל.

ד"ר מאיר נועס חצר מאיר נועס 164130 -54678313 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביוס : 15 אוקטובר 2007 ג' חשון תשס"ח