סימן מסחר 144016

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 144016

מבקשת הביטול: 3065 ד [568 באמצעות ב"כ ריינהולד כהן ושות'

בעלת הסימן: סיטי ווש בע"מ באמצעות ב"כ מיתר ליקוורניק גבע ושות'

1. עניינו של הליך שבפני בבקשה מיום 22.4.09 שהגישה חברת 215א-17179806 (להלן: המבקשת) לביטול סימן המסחר הרשום מס' 144016 "661א" בסוג 25, אשר בבעלות חברת סיטי ווש בע"מ (להלן: בעלת הסימן) בטענה כי לא נעשה בו שימוש במשך שלוש שנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטולו ביום 21.4.09.

2. הוראת סעיף 41(א) לפקודת סימני המסחר הינה כדלקמן:

"...רשאי כל אדם מעוניין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק שלא הייתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר שלגביהו רשום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין לגביהם הוא רשום או לא היה שימוש תוך שלוש שנים שקדמו לבקשת הביטול"

3. יש לזכור כי סימן מסחר רשום הינו וכות קניינית לכל דבר ועניין, אשר אין לכרסס בה בקל. לפיכך, נטל ההוכחה כי בעל הסימן נמנע מעשות כל שימוש בסימן המסחר מוטל כולו על כתפי מבקש הביטול. ראה: בג"ל 476/82 אודלוגד בע"מ נ' רשם הפטנטים פ"ד ל"ט (2) 148. נטל הראיה הוא זה הנודד מבעל דין אחד למשנהו: על מבקש הביטול להביא

ראיה ראשונית באשר לאי שימוש בסימן המסחר הרשום. במידה וייכרע כי זו עוברת את המשוכה הנדרשת, יעבור הנטל הראייתי לבעל הסימן לסתור מחד את ראיות מבקש הביטול ומאידך להביא ראיה כי אכן עשה שימוש בסימנו הרשום. ספק אס יוותר לאור מכלול הראיות, יפעל לטובת בעל הסימן הרשום ראה: בג"צ 296/89 10060 6ו0'זסס]ת

4. עוד יצוין כי הפסיקה מקלה בעקביות על בעל סימן המסחר הרשום ובהתאם לה די בהוכחת שימוש מסחרי מצומצם ומינימלי בסימן המסחר הרשום על מנת שסימן המסחר הרשום לא יבוטל. (ראה עמיר פרידמן, "סימני מסחר- דין, פסיקה ומשפט משווה", (מהדורה שלישית פרלשטייו- גינוסר בע"מ הוצאה לאור, בעמוד 489-498) ; החלטה בעניין

בקשות לביטול סימני מסחר מס' 13296, 14630 - " 1/4" מיום 24.3.10). תמצית טענות הצדדים וראיותיהם

5. המבקשת מבהירה כי בקשתה לביטול הסימן הרשום מס' 144016 מקורה בסירוב הרשם לרישום סימן אשר הוגש מטעמה, נוכח סימן המסחר הרשום נשוא הליך זה.

6. לטענתה חקירות שבוצעו מטעמה באמצעות חוקר פרטי העלו כי בעלת הסימן לא עשתה כל שימוש בסימן הרשום, לפחות בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת הביטול דנן.

7. ראיותיה כללו שני תצהיריס מטעס מר אמיר גלייברמן אשר הינו חוקר פרטי בחברת מגן שירותי מידע עסקי בע"מ.

8. מנגד, בעלת הסימן טוענת כי עשתה ועודנה עושה שימוש בסימן המסחר הרשום, וזאת באמצעות יבוא, שיווק ומכירה של מוצרים הנושאים את סימן המסחר [66א₪. כמו כן, נטען כי הסימן מופיע על גבי מסמכיס שונים בהם משתמשת בעלת הסימן במהלך עסקיה. שימוש זה שעושה בעלת הסימן נמשך לפחות במשך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטול.

9. ראיות בעלת הסימן כללו את תצהירו של מר מאיר גואל, בעל מניות ומנהל בעלת הסימן; תצהירו של מר קובי גואל, בעל מניות ומנהל בעלת הסימן ; תצהירה של הגב' נטלי סוויסה, מעצבת המועסקת על ידי בעלת הסימןן ; תצהירו של מר שלמה אברהמי, עובד המועסק על ידי בעלת הסימן ; ותצהירו של מר רמי בר צבי לקוח של בעלת הסימן.

דיון והכרעה

0. מר גלייברמן הינו העד היחיד מטעס המבקשת וכלל טענותיה נסמכות על שני תצהיריו. מר גלייברמן הצהיר כי ביקר בחנויות רבות השייכות לבעלת הסימן, וערך שיחות טלפוניות עס העובדיס בחלק מהן, אך לא עלה בידו לאתר פרטי לבוש הנושאים את

הסימן הרשום [66א/. 1. אין בידי לייחס כל משקל לתצהיריו ועדותו של מר גלייברמן, כפי שיוסבר מטה.

2. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני, עלה מר גלייברמן לדוכן העדיס מצויד בשלושה דוחות חקירה בהם עיין במהלך חקירתו הנגדית ואישר כי מצוייס הס לפניו (עמ' 16 שורות 15-17) וכי הוא נעזר בהס (עמ' 12 שורות 16-17). ואת, לאחר שקודס לכן העיד כי המזכריס שכתב בסיוס הביקורים בחנויות בעלת הסימן, אינס עמו ובחר שלא לציין כי הביא עמו את דוחות החקירה המסכמים למעשה מזכרים אלו (ראה עמ' 7 שורות 10-19, עמ' 8 שורות 8-9). ב"כ בעלת הסימן ביקשה לקבל דוחות אלו לידיה אך ב"כ המבקשת סירבה בתוקף להעבירם לעיון ב"כ בעלת הסימן בטענה כי הס חוסיס תחת חסיון עו"ד- לקוח. לפיכך הועברו המסמכים לעיוני.

3. במסגרת הדיון קבעתי כי החלטה בשאלת החיסיון שיש להעניק לדוחות החקירה תינתן במסגרת הכרעה בתיק העיקרי (עמ' 16 שורות 1-2).

4. טוענת המבקשת כי דוחות החקירה הינס בגדר מסמכיס אשר הוכנו לצורך הליך משפטי ולפיכך חסויים ואין להעבירס לעיון ב"כ בעלת הסימן ולקבלן כראיות בהליך. ב"כ בעלת הסימן טוענת כי העד עלה לדוכן כשבידיו שלושת דוחות החקירה ובכך לטענתה איבדו אלו את מעמדס כחסויים. בנוסף נטען כי הכשלים הראייתיים בעדותו של מר גלייברמן מחייבים העברת דוחות החקירה לידיה בשם אינטרס גילוי האמת. הן המבקשת והן בעלת הסימן הוסיפן וטענו לעניין ה במסגרת סיכומיהן בהליך.

5. חשיפת האמת היא מטרתו העיקרית של ההליך המשפטי. ממנה נגזרת החובה החלה על בעלי הדין, לגלות את כל אותס מסמכיס אשר סביר להניח שיש בהס מידע שעשוי לקדס את בירור המחלוקת בין הצדדים (ראה: לע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת - סוכנות ביטות בע"מ פ"ד נה(3) 661, 664 (2001).

6. חובת הגילוי חלה ביתר שאת על בעלי דין הבאיס בשערי בית הדין ברשות הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר, המבקשיס לבטל סימן רשום על מנת לאפשר רישום סימן, כבמקרה שבפני, דבר אשר עלולות להיות לו השלכות על הציבור בכללותו.

אכן נכון, חובת גילוי זו עלולה לסגת בפני אינטרסים אחרים אשר מן הראוי להגן עליהס, כגון חסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי (ראה: ע"א 407/73 מואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואת', פ"ד כט (1) 169, 171). עולה בשלושת דוחות החקירה שנמסרו לעיוני מעלה כי אכן הוזמנו על ידי ב"כ המבקשת לצורך ניהול ההליך שבפני.

ולכן, בהתנהלות המבקשת יש משום ויתור על החיסיון החל לגבי שלושת דוחות החקירה. ומשום שתצהירי מר גלייברמן, אשר הוגשו מטעס המבקשת, מצדיקים למעשה את תוכנם של שניים מדוחות החקירה (הראשון מיום 15.3.09 והשני מיום 9). לפיכך יש בתוכן תצהירים אלה משום ויתור על הגדרת דוחות החקירה כמסמכים חסויים. ומשום שתוכן דוח החקירה השלישי מיום 30.12.10 (להלן: דוח החקירה השלישי) הושמט במכוון מתצהירי מר גלייברמן, אך דינו כדין שני דוחות החקירה דלעיל לעניין הוויתור על חסיון. ראשית, מר גלייברמן עצמו הצהיר כי מסקנותיו נובעות מכלל החקירות אותן ביצע (ראה סעיף 13 לתצהירו), היינו אף אלו שפורטו בדוח החקירות השלישי. בנוסף, שלושת דוחות החקירה בוצעו באותו הנושא, עלו בהן אותן השאלות ממש ושלושתם נכתבו ונחתמו על ידי אותו אדם, ולכן הוא מר גלייברמן. משכך, אין להפריד בין דוחות החקירה ויש להתייחס אליהם כאל מקשה אחת, אשר ביחס אליה קיים ויתור על חסיון.

בנוסף, כלל ידוע הוא כי אין להתיר לבעל דין המעוניין להסתמך על ראיה, לחשוף חלק ממנה ובו בזמן ולהסתיר את חלקה האחר בטענת חסיון. יפים לעניין וה דברי כב' השופטת ד' דורנר מלע"א 1710/99 יוסף הדר נ' סקולר, תק-על 3(99), 1484 :

"החיסיון אינו יכול לשמש ללקוח מגן, המאפשר לו למסור מקצת המסמכים, תוך הסתרת התמונה המלאה מיריבו. עקרון זה נקבע כבר בע "א 50/66 קלבר נ' קרן, פ"ד כ(2) 266, וזוהי ההלכה הנוהגת כיום (ראו, למשל, רע "א 1863/98 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ ואח' נ' סלנט (לא פורסם)). מרגע שויתו הלקוח על החיסיון וחשף מקצת המסמכים שהוכנו במסגרת התייעצויותיו עם עורך-דינו, אין הוא רשאי עוד לטעון לחיסיון המסמכים האחרים, שהוכנו באותו עניין עצמו. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי יש לגלות את התרשומות הנדונות".

משנקבע כי בגין שלושת דוחות החקירה קיים ויתור על חסיון, ומשעה שמר גלייברמן עלה לדוכן העדיס כשדוחות אלו מצוייס בידו ואף עלה בהס במהלך חקירתו הנגדית, שהרי יש להחיל את הלכת בית המשפט העליון הקבועה ברע"א 10025/05 בנק הפועלים נ' קל וחומד לבמיה בע"מ פסקה 2 (פורסם בנבו 5.12.05) ולאפשר לב"כ בעלת הסימן לעיין בהס ולטעון לגביהס כפי שאף ביקשה במסגרת הדיון כמו גם במסגרת סיכומיה בהליך.

1. אף שזכות העיון והטיעון עומדת לבעלת הסימן, מימושה מתייתר הואיל ושלושת דוחות החקירה מדבריס בעד עצמם. יש לציין כי בתצהירו מיום 12.11.09, פירט מר גלייברמן את החקירות שביצע בחנויות שונות השייכות לבעלת הסימן וכתב:

"לסיכום, ניתן לומר כי חקירתנו העלתה שבעלת הסימן אינה משווקת כיוס בגדים כלשהם תחת הסימן 661א:1 וכך במשך תקופה ממושכת ולכל הפחות

בשלוש השנים האחרונות. מסקנה זו נסמכת הן על הודאותיהם של עובדי החברה והן על בדיקה פיזית בנקודות מכירה שונות ובחנויות החברה".

2. האמור בסעיפים ג' וד' לדוח החקירה השלישי מיום 30.12.10, כמו גם סיכום החקירה ונספחי התמונות שצורפו אליו, אינס תואמיס את מסקנות מר גלייברמן אותן פירט בתצהירו. וכך נכתב בסיכום דוח החקירה, בעמ' 3:

"בחנות קולב במושב אורה ליד ירושלים מצאנו פריטי לבוש לנשים, במספר לא מבוטל, בהם מעילים, חולצות, ועוד, לנשים, הנושאים את סימן המסחר

1 הן כפתק תלוי על הגדי (צ"ל 'בגד' י.ש.כ), והן כתגית בד התפורה עליו.

ובהמשך:

"אשר לספק - סיטי ווש, ברור שהוא עובד מול "קולב" מזה עת ארוכה".

3. דברים אלו שנכתבו בדוח החקירה מיום (30.12.1 העומדיס בסתירה גמורה לעדותו שנמסרה תחת אזהרה מעל דוכן העדיס כמו גם לאמור בתצהיריו, הופכיס את כלל עדותו של מר גלייברמן לבלתי מהימנה. ייתכן כי אף יש בהס כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת ביטול הסימן שהוגשה.

4. למעלה מן הצורך יצוין כי תצהיריו של מר גלייברמן כוללים עדויות על פי השמועה אשר אין להתייחס אליהן כראיה לאמיתות הדברים (ראה: בר"ע 423/83 מ"* נ' עיזבון המנוחה 171 סילוולמן ז"ל 294 (פורסם בנבו 23.10.89). מר גלייברמן הצהיר כי העובדות בתצהירו ידועות לו מידיעה אישית אך הבהיר כי חלק מן החקירות בוצעה על ידי חוקרת מטעמו. לא הוגש כל תצהיר בחתימת אותה חוקרת ואף לא זומנה היא למתן עדות על ידי המבקשת. בנוסף נמנעה המבקשת מלזמן לעדות את אותס גורמיס עמס שוחח לכאורה מר גלייברמן (או החוקרת מטעמו) כפי שניתן היה לעשות באמצעות בקשה לצו לצימון עדים (ראה חוזל לשם מ.ג, 24). עדויות אלו בולטות בהעדרן שכן הינן רלבנטיות עד מאד לבירור המחלוקת שבפני. משנמנעה המבקשת מלהביאן, אין אלא להסיק כי היו פועלות הן כנגדה (ראה: ע"א 548/78 שדון ג' ל פ"ד ל"ה (1) 736, 160.

לאור כל אלו, אין לקבל את תצהירי מר גלייברמן כראיה, ודאי שאין בהס כדי לצלוח את המשוכה הנדרשת על פי דין, על מנת להעביר את נטל הראיה לכתפי בעלת הסימן.

די בכל אלו כדי לדחות את בקשת הביטול ולהורות על פסיקת הוצאות לטובת בעלת הסימן.

עס זאת, למעלה מן הנדרש יצוין כי אפילו הייתי מוצאת קצה קציה של ראיה בעדותו של מר גלייברמן, אשר היה בה כדי לבסס את טענת העדר שימוש בסימן הרשום על ידי בעלת הסימן, שהרי לא היה בכך כל רבותא. ואת מכיוון שבעלת הסימן הוכיחה כי עשתה שימוש בסימנה הרשום במשך התקופה הרלבנטית.

למעשה לצורך ההליך שבפני די לבעלת הסימן להוכיח כי עושה היא שימוש לפחות משנת 6 שכן הבקשה לביטול הסימן הוגשה ביום 22.4.09 והבדיקה כאמור לעיל נערכת ביחס לשלוש השנים שקדמו למועד בקשת הביטול. דברי העדיס מטעס בעלת הסימן נמצאו בעיני מהימנים, קוהרנטייס ומבוססיס כדבעי, מהם ניתן ללמוד בוודאות כי בעלת

הסימן עושה שימוש בסימן הרשום %661 וכי עשתה היא שימוש בסימן וה כבר החל משנת 2001.

מהימנה בעיני עדות הגב' נטלי סוויסה, לפיה עיצבה עבור בעלת הסימן פריטי לבוש הנושאים את הסימן הרשום החל מחודש אוקטובר 2007. הגב' סוויסה העידה כי במסגרת עבודתה אצל בעלת הסימן ראתה מוצרים הנושאים את הסימן הרשום [66א₪. עוד העידה כי הסימן היה בתחילתו משויך לבגדי גברים ושונה על ידה לשימוש בבגדי נשים (לכך ראה גם עדות מר מאיר גואל עמ' 66 שורות 1-3). עוד התרשמתי כי בשנת 2007 עיצבה היא עבור בעלת הסימן מוצרים הנושאים את הסימן לשיווק בעונת החורף 9 וכן בשנת 2008 עיצבה הגב' סוויסה מוצרים הנושאים את הסימן לשיווק בעונת החורף 2009/2010.

תימוכין לשימוש שעשתה בעלת הסימן בסימן הרשום %661 בתקופה הרלבנטית ניתן למצוא אף בתצהיר מר רמי בר צבי כמו גם בחקירתו הנגדית. מר בר צבי העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הינו בעליה של רשת המונה 4 חנויות הרוכשת מוצרים אלו מאת בעלת הסימן ובאופן רציף החל מחודש נובמבר לשנת 2001.

בנוסף, ניתן ללמוד על השימוש בסימן מעדויותיהם של מר מאיר גואל, מבעלי בעלת הסימן ומר שלמה אברהמי עובד אצל בעלת הסימן. לפיהן, בעל הסימן עושה שימוש בסימן המסחר הרשום [66א3 החל משנת 2001 ומעולם לא חדלה למכור את מוצריה תחת הסימן.

2. מר יעקב גואל אמנס לא התייצב לעדות על תצהירו מחמת מצבו הבריאותי ואי לכך יש להעניק לתצהיר משקל נמוך. עז זאת, בשילוב האמור בתצהירו עם יתר הראיות שהובאו מטעס בעלת הסימן יש כדי להעניק משנה תוקף למסקנה כי בעלת הסימן עשתה שימוש

בסימן המסחר הרשום [66א%/ בתקופה הרלבנטית.

3. בנוסף, מצאתי כי מסמכי מטעס בעלת הסימן נושאים על גביהם את הסימן החל משנת 3 וכי בעלת הסימן דואגת תדיר לחדש את רישום הסימן אצל רשם סימני המסחר.

4. בכל אלו יש כדי לשכנעני באופן ודאי כי בעלת הסימן עשתה שימוש רציף ועקבי בסימן

המסחר הרשום [66א בתקופה הרלבנטית. 5. הריני דוחה אם כן את הבקשה לביטול הסימן הרשום [66א3 שמספרו 144016.

6. בהתחשב בכלל השיקולים לפסיקת הוצאות של בעל דין (ראה: בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית ג' הדשות המוסכמת למתן רשיונות *בוא ואח' (פורסם בנבו 30.6.05)) ובהתחשב בהתנהלות מבקשת הביטול בהליך זה מול רשם סימני המסחר כמו גם מול בעלת הסימן, הריני מורה למבקשת הביטול לשאת בהוצאות בעלת הסימן ושכר טרחת עורכי דינה בסכום כולל של 30,000 ₪. אלו ישולמו תוך 20 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

יערה שושני כספי

פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום ה כסלו תשע"ג 9 נובמבר 2012