סימן מסחר 119147

ההחלטה:

רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

בפני רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

בקשה לרישום סימן מסחר 119147

המבקש: שמואל ארביב עייי עוייד פוית דו המתנגדת בתנ 06ת6בתסצד

עייי ריינהולד כהן, עוייד

ה החל ט ה ב מ ה לך דיון

הערה: הואיל וההחלטה המתפרסמת בזאת היא העתק מתוך פרוטוקול דיון שהוא תמלול של הקלטה, תיקוני שיבושי לשון וציטוטים הוספו לנוסח זה.

פרוטוקול הישיבה מיוס 3.12.98

אני סבור שלרשס יש סמכות להודיע על ביטול רישום סימן מסחר שנעשה בטעות, טעות של חוסר מודעות להתנגדות שהוגשה במועד.

גם הבסיס שאני יוצא ממנו הוא סעיף 26 לפקודת סימני המסחר. סעיף 26 לפקודת סימני המסחר קובע כדלקמן:

יהוגשה בקשה וקובלה, ועבר זמנה של הודעת התנגדות ולא היתה התנגדות, או היתה התנגדות והוחלט בה לטובת המבקש, ישלם המבקש את האגרה שנקבעה והרשם ירשום את סימן המסחר, וקבלה הבקשה בטעות או שהורה בית המשפט אחרת.'י

מסעיף 26 ברור שתנאי לרישום הסימן הוא שלא הוגשה הודעת התנגדות, הווה אומר שכאשר סימן מסחר נרשם, למרות שהוגשה התנגדות, או הרישום מהווה מעשה שלא כדין, ורישום ו מהווה אפילו חריגה מסמכות.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר עקרונות בסיסי של משפט מינהלי, ומריס שלרשות מינהלית יש סמכות לתקן מעשה שנעשה

שלא כדין, ובעיקר כשמדובר בחריגה מסמכות.

פן נוסף של המקרה הזה, זה אופי הטעות. מדובר בטעות בעל אופי טכני, וגם לפי כללי המשפט המינהלי מוסכם על כולם שטעויות בעלות אופי טכני, בעיקר הן גורמות לאי חוקיות, ניתנות לתיקון על ידי הרשות.

אני אצטט לעניין הזה, את פסק דין נכסי.1/א.1.5 זה עי'א 433/80 נכסי .1.5.1 ישראל בעניין נ. מנהל מס רשום וקרן פיצויים תל אביב פייד לו(1) 337. בעמוד 351 כבי השופט בך מסווג את סוגי הטעויות המנהליות לשלושה סוגים, ומדבריו ברור שגם כשמדובר בטעות שיש בה חריגה מסמכות או החלטה שנוגדת את החוק, וגם כשמדובר בטעות טכנית, כלומר היסח דעת כמו במקרה שלנו, אז הרשות רשאית לתקן את אותה טעות.

אני אקריא מה הוא אומר - בימקרה שלנו לא נשמעו טענותי, אני מצטט מעמוד 351, בימקרה שלנו לא נשמעו טענות של תרמית והונאה או של התגלותן של עובדות חדשות ועל כן לפיכך אנו מלבחון את השפעתם של גורמים כאלה על שינוי החלטותיה של הרשות.

נראה לי כי במקרה דנן ניתן להגדיר את הטענות הנטענת ביחס להחלטת הפקיד המוסמך מטעמו המשיב מיוס 3.11.76, בשלושה אופנים, והם:

א. החלטה, הנוגדת את החוק או שבצורה אחרת יש בה בעילה משום חריגה מסמכות.

ב. החלטה, שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח דעת.

ג. החלטה ,שיש בה משום משגה במובן ה שהפקיד יישס בצורה בלתי נבונה או בלתי נכונה את המדיניות של משרדו או השתמש בשיקול דעתו באופן בלתי סביר."

אני מדלג על שתי שורות. הוא אומר:

לגבי שני סוגי ההחלטות הראשונים, המוזכרים לעיל, תפעולנה רשויות הציבור בדרך כלל לחזור בהן מההחלטה המוטעית או הנוגדת את החוק ולגרום למתן החלטה אחרת תחתיה."

שני סוגי ההחלטות הראשונים זה החלטה שנוגדת את החוק, מהווה חריגה מסמכות או החלטה שמקורה בטעות משרדית טכנית. לעניין החלטה שנוגדת את החוק אני גם מפנה אל פסק הדין בעניין עוואד, וה בגייצ 727/88 עוואד נ. השר לענייני דתות פייד מב (4) 487, בעמוד 491.

אומר כבי השופט ברק, כבי הנשיא היוס: היעדר כל הסדר בדבר העברה מכהונה מצביע על כך כי המחוקק ביקש להבטיח את מלוא משך כהונתו של חבר שנבחר כדין. אין בכך כדי להצביע על העדר יכולת להביא לביטולו של מינוי שנעשה שלא כדין."

מינוי שנעשה שלא כדין, בעיני ה כמו רישום של סימן מסחר שלא כדין.

המבקש לא חולק שהרישום נעשה שלא כדין, הטענה שלו היא שהרשם לא מוסמך לתקן את הטעות הזאת, או לתקן את אי החוקיות הזאת. אין מחלוקת שהרישום ואני אשאר הוא שלא כדין. אני מפנה גם לעניין של טעות שנגרמה כתוצאה מפעולה בניגוד לחוק, גם לספרו של זמיר, הסמכות המנהלית כרך בי, עמוד 1006, כותב זמיר, שההחלטה שנתקבלה מחמת הטעות גורמת או תגרום לרשות לפעול בניגוד לחוק, גובר המשקל של האינטרס הציבורי בתיקון הטעות, באופן יחסי למשקל של האינטרס הפרטי בקיוס ההחלטה כפי שהיא.

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר או כאן יש את כל האלמנטים שמוזכרים בדברי פרופ' ּמיר. יש כאן פעולה בניגוד לחוק, הרישום

שמבוסס על טעות בהגשת ההתנגדות ויש כאן גם משקל ציבורי מאוד כבד, ואתן אפשרות לרשום סימן, כשהסימן הזה נרשם שלא כדין. מדובר בסימן מסחר. יש עיקרון שאנחנו מצוות לשמור על עיקרון של טוהר הפנקסים, הווה אומר שלא יירשמו סימנים שלא ראויים לרישום. ייתכן שאחרי ההתנגדות יתברר שהסימן ראוי לרישום, ואבן מן הראוי לפחות לשמוע את ההתנגדות ולאפשר את ההשגה לגבי רישום הסימן.

פסק דין נוסף שאני רוצה להפנות אליו בעניין של טעות טכנית שגם קראו לוה טעות סופר, זה בעניין בן יעקב. אומר גם בגייצ 118/64 בן יעקב נ. מנהל משרד מרשם תושבים אילת, ואת', פייד יח (2) 458, אני מצטט מעמוד 460 דברי כבי השופט ברנזון:

ראשית, פקיד רישום, או שר הפנים הממונה עליו, רשאי גם רשאי לתקן טעות סופר שנפלה ברישום גם בלי פסק דין, ואם הוכח להנחת דעתו בראיות מתאימות שאכן היתה טעות.

נניח שקרה ההיפך ממה שהעותר טוען שקרה לו. נניח שפלוני טועו שמסר לפקיד הרישום שהוא נשוי והפקיד רשם בטעות שהוא רווק, ומיד כשהוא עומד על הרישום המוטעה המופיע בתעודת הזהות שהוא מקבל הוא בא אל הפקיד ומציג לו תעודת נישואין כדין וכדת ודרש לתקן את הטעות."

חושבני כי במקרה כזה, לא רק שהפקיד יהיה רשאי לעשות את התיקון הנדרש, אלא יהיה חייב לעשותו.

ואני אשכור אני אגיד שלדעתי רישום הסימן מתוך היסח דעת בדבר הגשת התנגדות מהווה פעולה שנעשתה שלא כדין. הסמכות לתקן את הפעולה מצויה בידי הרשם והיא נובעת מעקרונות יסוד של עקרונות מינהל תקין, וגם ממדיניות ציבורית של שמירת טוהר הפנקסים.

אני אתייחס עכשיו לטענות של עורכת דין פזית דן, הטענות שהיא העלתה.

לגבי סעיף 65, סעיף 65 אומר, כי תעודת רישום סימן מסחר נחזית כראיה לכאורה. אז קוד כל אני בכלל בספק אם הסעיף הזה חל כלפי הרשם, יכול להיות שהסעיף הזה חל בבית משפט או כלפי צדדים שלישיים.

פה הרשם הוא בעל עניין וברור ואם הרשם עצמו יודע שהרישום הוא לא תקף, אז הוא לא יכול לעצום את עיניו ולהגיד ראיה לכאורה. זה אבסורד.

דבר שני: מדובר רק בראיה לכאורה. ואז אפשר לומר שוב, ואם הרשם יודע שהרישום הוא לא תקף בגלל אותה טעות, אז החזקה, חזקת התקפות נסתרה.

לגבי סעיף 38, סעיף 38 לפקודת סימני המסחר, שמדבר על מתן זכות למי שנפגע, אני לא חושב שהוא יוצר הסדר שלילי, או יותר ממצה, שאם ניתן זכות למי שנפגע לתקוף רישום בסיטואציות מסוימות, זה שולל סמכויות אחרות שקיימות.

סעיף 38 מיועד לתת לכל הציבור. אבל הוא לא שולל את הזכות לתקן בשל טעות שנגרמה, בעיקר כשמדובר בטעות טכנית שמביאה לחריגה מסמכות, או לפחות לאי חוקיות בולטת.

לגבי סעיף 38(ד) שמאפשר לרשם במקרה של תרמית לא לתקן בעצמו אלא רק לפנות אל בית המשפט, אז אני חושב שהדגש כאן הוא לא צריך להיות על הרשם או בית משפט, אלא על העילה לתיקון. העילה היא פה היא תרמית.

תרמית היא טענה מאוד מיוחדת, אפשר לראות את זה גם בתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי שטוענת לגבי טענת תרמית דורשת פירוט מיוחד, והמחוקק מתייחס לטענת תרמית בצורה יותר

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר זהירה ויותר קפדנית מאשר בטענות אחרות, ואפשר להבין את וזה, כי ברגע שנטענת טענת תרמית

גם יכול לפגוע גם בשמו הטוב של המבקש או של מי שגרם לתרמית וטענות שכרוכות בפגיעה בשמו הטוב, אולי מוטב להן שיישמעו וידונו בבית המשפט.

גם זה שיש טענה מסוג מסוים, שהמחוקק מפנה את הרשם לבית משפט זה לא אומר, שטענות שונות שהן בעלות אופי שונה, הרשם לא יכול לדון בהן או להתייחס אליהן.

לגבי פסק דין ארפל, אני חושב, גם כל הכבוד, הוא לא רלוונטי, הוא מדבר על הסדר של מדגמים, הסדר מדגמיס זה הסדר שונה ואין לו נגיעה ישירה לנושא שלפנינו.

לכן, אני קובע שהליכי ההתנגדות ימשיכו. תעודת הרישום שנמסרה דינה יחיה כאילו שלא נמסרה, ונמשיך בהליך כאילו מדובר בבקשה שהוגשה כנגדה התנגדות.

אין צו להוצאות.

ניתו בירושלים ביוס 3 דצמבר 1998 משה ש. גולדברג רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר