⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר מספר 39920

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

מבקשות הביטול

  • שם: צסת0 עתאטתס אדתפתע מח60זאממס 2. 601 עג10085ת7
  • בא כח: ח"ח ריינהולד כחן ושות', עו"פ ע"י ד"ר מיכאל כחהן, עו"פ
צד ב'

בעלת הסימן

  • שם: כרמית בע"מ
  • בא כח: עו"ד גב' גלית בונה באמצעות ח"ה ד. מירקין ושות', עו"ד

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

בענין בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר 0 בעלת הסימן: כרמית בע"מ באמצעות ח"ה ד. מירקין ושות', עו"ד. ע"י עו"ד גב' גלית בונה.

מבקשות הביטול: ‏ 1. צסת0 עתאטתס אדתפתע מח60זאממס 2. 601 עג10085ת7 באמצעות ח"ח ריינהולד כחן ושות', עו"פ ע"י ד"ר מיכאל כחהן, עו"פ.

ה ח ל ט ה 1. סימן מסחר מספר 39920 (להלן - "הסימן") רשום החל מיום 30 באוקטובר 1974, בבעלות חברת כרמית בע"מ (להלן - "בעלת הסימן")

לגבי "תרכובות כימיות הנכללות בסוג 1 לשימוש כתוספות לחומרי בנין, צמנט וטיח לחומרים פלסטיים ושרפים סינתטיים וטבעיים: מחומריס (שאינס משחות צבע) לאיטום".

2. ביוס 14 באפריל 1988 הוגשה ע"י חברות שגאטת0 אדתמתקע 15038₪אמטס 8 ו-60081 72100881 (להן - "מבקשות הביטול"), בקשה לביטול רישומו של הסימן.

בקשת הביטול הושתתה על שלוש עילות והן:

(1) היתה תרמית ברישומו של הסימן.

(2) לא חיתה כוונה בתוס-לב להשתמש בסימן לגבי תטובין שלגביהו הוא רשום.

(3) למעשה ‏ לא היה שימוש בישראל בתוס-לב בסימן בקשר לטובין שלגביהו הוא רשום, בשנתיים שקדמו לתאריך הגשת הבקשה לביטול רישומו של הסימן.

ביוס 1 ביוני 1988 הוגשה בקשה לרשום את העברת הבעלות בסימן לחברת כרמית מוצרים לשיפור הבניה (1982) בע"מ ולבקשה צורפו שטר העברה חתום ומבוייל כדין, יפוי כה ואגרה עבור העברת הבעלות.

על דעת הצדדים הוחלט לדחות את הטיפול ברישום העברת הבעלות עד לאחר גמר טיפול בבקשת הביטול.

כתב הטענות שכנגד הוגש ע"י בעלת הסימן ביוס 13 ביולי 1988 ובו הוכחישו טענותיהן של מבקשות הביטול בנוגע לטענת התרמית ובדבר טענת אי שימוש בסימן. בנוסף נטען להתיישנות.

ראיות מבקשות הביטול הוגשו בימים 14 בנובמבר ו-27 בדצמבר 1988 וכללו 5 תצהיריס של ה"ה או , אמעלתסטע ו-אסעתעתא ושנגני תצהיריס של מר אפתםס.

בעלת הסימן הגישה ביוס 25 בנובמבר 1988 בקשה לדחיית ו/או מחיקת בקשת הביטול על הסף בְּטְעַנַה כי עילת התרמית עליה הסתמכו מבקשות הביטול עניינה בהוראות סעיף 38 לפקודת סימני המסחר (נוסה חדש).

התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") ולא בחוראות סעיף ‏ 41 לפקודה. בנוסף חוסבר כי בראיות מבקשות הביטול אין דבר שיכול להצביע על אי שימוש בסימן או על העדר כוונה בתוס-לב להשתמש בסימן.

לאחר התכתבות נוספת בענין הבקשה מטעם בעלת הסימן למחיקה ו/או לדחייה על הסף של בקשת הביטול החליט קודמי - כיוס כב' השופט יואל צור - כי חענין יידון בהתחלת חבירור לגופו של ענין ותינתן ההלטה על כך.

ראיות שכנגד מטעס בעלת הסימן הוגשו ביום 1 במאי 1989 וכללו את תצחירו על נספחיו של מר נצר.

לצדדים נקבעו מספר מועדים לקיוס בירור בפני אך בשל סיבות שונות - שאיני מוצא טעם לפהטן - נדחה מועד הבירור מספר פעמים.

ביוס 8 ביוני 1992 התבקשתי שלא לקבוע מועד לבירור מאחר והצדדים מקיימים ביניהם משא (מתן בנסיון להגיע להסדר). רק ביוס 16 באוגוסט 1993 התבקשתי לחזור ולקבוע מועד לבירור בשל כשלון המשא ומתן.

הבירור נקבע, אפוא, ליוס 7 בנובמבר 1995.

במכתבו מיוס 25 באוקטובר 1995 הודיע ב"כ מבקשות הביטול כי אין בדעתו להופיע לבירור ואף המצחירים מטעסם מבקשות הביטול אינם מתכוונים להגיע ולהחקר על תצהיריהם ועל כן התבקשתי ליתן את החלטתי עפ"י החומר שבתיק.

מאידך, במכתבו מיוס 23 באוקטובר 1995 הודיע ב"כ בעלת הסימן כי הואיל וב"כ מבקשות הביטול ומצחירי מבקשות הביטול לא מתכוונים להופיע לבירור אזי אין טעם לקבוע ישיבה ויש לדחות את בקשת הביטול.

במכתבו: הנוסף מיוס 6 בנובמבר 1995 הוסבר כי אם יותלט שאין מקום لدחיית בקשת הביטול אזי מבקשות בעלת הסימן לשמור על זכותה לחקור את עדי מבקשות הביטול והתבקשתי לזמן את מצהירי מבקשות הביטול בהתאם ועפ"י הסמכויות שהוענקו לרשם בסעיף 68 לפקודה.

כך, אפוא, התבקשתי מחד להורות על בקשת הביטול כמבוטלת ולחילופין "להראות כאילו אינה נתמכת בראיות ולחילופין לזמן את עזי מבקשות הביטול להחקר על תצהיריהם.

במכתבו הנוסף מיוס 9 בנובמבר 1995 של ב"כ מבקשות הביטול הובהר כי הסיבה העיקרית לאי יכולתם של העדיס להתייצב להקירה נעוצה בעובדה שההליכים נמשכים קרוב לעשר שנים אשר במהלכן פרשו העדיס מעבודתם בחברה ולא ניתן לאתרס.

ביוס 8 בינואר 1996 כתבתי לב"כ בעלת הסימן וביקשתי הבהרות בנוגע לקיום מסמך בתיק המצביע על רצון בעלת הסימן לתקור את עדי מבקשות הביטול וכן בנוגע לאי חופעת ב"כ בעלת הסימן לדיון שנקבע ביום 7 בנובמבר 1995.

הוספתי כי איני רואה כיצד ועל סמך איזו החוראה תתיקתית אני מוסמך לראות את בקשת הביטול כאילו הסתלקו ממנה.

במכתב ב"כ בעלת הסימן מיוס 16 בינואר 1996 קיבלתי את ההבהרות המבוקשות והוסבר כך:

ראשית, הופנתה תשומת ליבי לקיומס של מכתבים מהימים 25 בפברואר 1 ו-1 במאי 1991 שמוענו אלי ובהס מאשר ב"כ מבקשות הביטול את העובדה שעל מצהירי מבקשות הביטול להופיע לחקירה.

שנית, הוסבר כי ב"כ בעלת הסימן לא מצא לנכון להופיע לדיון מאחר וסבר כי בשל העדרם של ב"כ מבקשות הביטול ומצחירי מבקשות הביטול אין כל טעם בקיום הבירור ודין בקשת הביטול לחידוד.

שלישית, הובהר כי הבקשה לראות את בקשת הביטול כאילו הסתלקו ממנה נסמכת על העובדה שמצהירי מבקשות הביטול אינם מתכוונים להגיע ולחקור על תצהיריהם ולפיכך יש לראות את מבקשות הביטול כאילו לא הניהו ראיה. חופניתי בענין זח לסעיף 17 לפקודת הראיות (נוסה חדש), התשל"א-1971 (להלן - "פקודת הראיות") ולהחהלתו בענייננו מכוח הוראות סעיף 68 לפקודה.

בנוסף הופניתי לחוראות תקנה 39 לתקנות סימני המסחר (להלן - "התקנות") על פיה בהעדר ראיה יש לראות את מבקשות הביטול כאילו יל ויתרו על בקשתן.

עוד הוסבר כי עפ"י תקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), משלא הופיע מצהיר להחקר על תצהירו - חרי לא ישמש תצהירו בדרך כלל, ראיה.

במכתבי מיום 30 בינואר 1996 הודעתי לב"כ בעלת הסימן כי שתי דרכים פתוהות בפניה. האחת, לזמן באמצעות: את המצהירים מטעם מבקשות הביטול להחקר על תצהיריהם. השנייה, לבקש שת נתן תהלטה לגופו של ענין על סמך החומר הנמצא בתיק הלשכה ובכללו הראיות שהוגשו ע"י הצדדים.

ביוס 18 בפברואר 1996 הודיע ב"כ בעלת הסימן כי מרשתו מעוניינת לומן באמצעותי את מצהירי מבקשות הביטול על מנת לחקור אותס על תצהיריהם.

במכתבו מיוס 26 בפברואר 1996 חזר ב"כ מבקשות הביטול על עמדתו וסביר כדלקמן:

מאחר וחלפו למעלה משבע שנים מאז שמבקשות הביטול סיימו להגיש את ראיותיחן הרי שזכותו של הצד שכנגד לומן את המצהירים להקירה פקעה מחמת התיישנות. בנוסף, יש לראות בפרק חזמן. חארוך שחלף כוויתור בעלת הסימן על זכותה לחקור את המצחירים.

עוד הוסבר כי בענין החלטתי בהתנגדות לרישום בקשה מס' 4 הבעתי את דעתי כי עקרונית ניתן לקבל תצהיר ללא הקירה נגדית וקביעתי זו התבססה על הוראות סעיף 7 לפקודה הקובע כי הרשם רשאי להרשות חקירה על תצחיר. נטען כי שיקול הדעת המסור לרשם סימני מסחר בענין זה רחב משיקול הדעת הנתון לבית המשפט שכן האחרון מסוייג בהוראות תקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת על דרך השלילה כי בית המשפט רשאי לחורות שלא תתקיים חקירת על התצהיר.

בענייננו יחול טסעיף 67 לפקודה בהיותו חוק ספציפי הגובר על תקנה 2 ג) לתקנות סדר הדין האזרתי.

ה עובדות עליהן אין עוררין הן כי הגשת ראיות הצדדים הסתיימת בשנת '8, במשך השניס ידעו היטב מבקשות הביטול על כוונת בעלת הסימן לחקור את המצהיריס מטעמן וכי כיום לא ניתן עוד לאל את מצחירי מבקשות הביטול לתחופיע ולהתקר על תצהיריהם וכלל לא ברור אם ניתן לאתרם.

מבקשות הביטול הודיען כי אין בכוונתן לחופיע לדיון וכי ברצונן שתינתן ההלטה עפ"י החומר שבתיק ומאידך מעוניינת בעלת הסימן לחקור את מצהירי מבקשות הביטול.

בטרס אבהיר את עמדתי בסוגיית אי חופעת מצהיר להתקר על תצהירו וההשלכות על ההליך כולו ברצוני להתייחס לטענות התיישנות לה טוענות מבקשות הביטול.

אומר מיד כי אינני מקבל את טענת מבקשות הביטול בדבר ההתיישנות שחלה על זכותה של בעלת הסימן לחקור את מצהירי מבקשות הביטול.

אכן אמנם חלפו למעלה משבע שנים ממועד הגשת תצהירי מבקשות הביטול ואולם במשך כל אותם השנים דבקה בעלת הסימן בעמדתה ובכמיהתה לחקור את מצהירי מבקשות הביטול ואף לא לרגע אחד ויתרה על זכותה הבסיסית בענין זה.

להשקפתי זכות להקור מצחיר על תצהירו אינה מתיישנת ובוודאי שלא פוקעת. הזכות הינה וזכות בסיסית ערכית הניתנת לבעל דין בחליך האזרחי. הזכות בוודאי ואינה מתיישנת כאשר בעל הדין חוזר ומביע את עמדתו ורצונו להקור את מצהירי הצד שכנגד ומעולם לא ויתר על רצונו זה. תביעה לקיים זכות כלשהיא נתונה להתיישנות ואולם אין התיישנות בכדי לבטל או להפקיע את הזכות.

ההתיישנות, תהא אס חלפו שבע שנים מיוס שבו נולדה עילת התובענה ולא הוגשה בעטיח תביעה. במקרה שבפני הוגשה תובענה ונולדה הזכות לחקירת שכנגד ביום בו הוגשו תצהירי מבקשות הביטול. זכות זו אינת נתונה להתיישנות וממשיכה לעמוד לבעלת הסימן, שאם לא נסביר כן חרי נמצא במצב בו תמיד יוכל בעל דין להשחות במתכוון, או שלא במתכוון למשל ע"י קיוס משא ומתן או הגשת ראיות נוספות חוזרות ונשנות וכיוצ"ב, את קיוס הבירור במשך למעלה משבע שנים ממועד נתינת התצהיר ואז לבוא ולטעון כי חלה התיישנות ואין לחקור עוד את מצחיריו.

מובן לדעתי כי מצב דברים זה חינו בלתי נסבל ואינו עולה בקנה אהד עם הוראות חוק ההתיישנות, התשי"חה-1958. על כן, אני קובע כי לבעלת הסימן קיימת הזכות הבסיסית לחקור את מצהירי מבקשות הביטול על תצהיריהם.

אפוא, הדין כאשר מצהירי מבקשות הביטול אינם יכולים עוד להופיע ולחקור על תצהיריהם? הופניתי ע"י הצדדים למספר הוראות חוק כדלקמן:

(1) סעיף 17 לפקודת הראיות הקובע כך:

"(א) הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוח