סימן מסחר מבוקשים מס' 0, 254763

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הליך בקשות מתחרות בין סיימני מסחר מבוקשים מס' 0, 254763 (בקשה לפסיקת הוצאות)

המבקשת1 (סימן מסחר מל' 5 פתרונות במשאבי אנוש בע"מ 0): ע"י ב"כ עו"ד נח שלו שלומוביצ המבקשת 2 (סימן מסחר מס' משאבי אנוש זה אנחנו בע"מ 3): ע"י ב"כ משרד עו"ד אפלדורף ושות'

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאות המבקשת 2 לאור החלטה שניתנה לטובת האחרונה ביוס 6 בהליך על פי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] תשל"ב 1972 (להלן בהתאמה: "הבקשה לפסיקת הוצאות" "הליך בקשות מתחרות" ו-"הפקודה"). במסגרת ההחלטה הנ"ל נקבע כי יש ליתן עדיפות לבקשה לרישום סימן המסחר שהגישה המבקשת 2 על פני זו שהוגשה מטעס המבקשת 1.

2 לבקשה לפסיקת הוצאות צורף תצהיר מטעס מר יורס שולטהייס, מנכ"ל המבקשת 2. לתצהיר צורף העתק דוחות שעות עבודה וחשבוניות מס/קבלה (צורף כנספח 1), וכן דוח שעות נציגי המבקשת בקשר הליך התחרות (צורף כנספת 2).

3 בפני מצויה תגובת המבקשת 1 לבקשה לפסיקת הוצאות, וכן תשובת המבקשת 2 לתגובת המבקשת 1.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקשת 2 הוגשו מטעמה במסגרת ההליך תצהירים ועשרות רבות של ראיות שאיסופן דרש השקעה מרובה של משאבים. בנוסף נדרשה המבקשת 2 להוצאות רבות בגין דיון ההוכחות שהתקיים בבית הדין, והגשת סיכומיס מטעמה.

לטענתה, יש לפסוק לטובתה הוצאות ממשיות בסך 63,944 ₪ בתוספת מע"מ כדין וזאת בגין אלה:

א. תשלום בגין שכר טרחת באי כוח המבקשת 2 (לרבות אגרת דיון) בסך 39,243.94 ₪.

ב. הוצאות בגין אובדן זמן עבודה שנגרמו לעובדי המבקשת בשל מעורבותם בניהול ההליך בסך 22,700 ₪.

ג. הוצאות בגין הטיפול בבקשה לפסיקת הוצאות בסך 2,000 ₪. המבקשת 2 טוענת כי הוצאות אלו הינן מידתיות, סבירות והכרחיות לניהול ההליך.

לבסוף נטען כי בעת פסיקת הוצאותיה יש לתת את הדעת להתנהלותה חסרת תום הלב של המבקשת 1 בניהול ההליך.

מנגד טוענת המבקשת 1 בתגובתה, כי על פי דין אין לחייב בעל דין בהוצאות בעקבות החלטה בהליך בקשות מתחרות, לפיה אין להעדיף את סימן המסחר המבוקש על ידו. בנוסף נטען כי בנסיבות העניין שעה שהמבקשת 1 עשתה שימוש רב שניס בסימנה המסחרי, ונשללה ממנה הזכות לרשמו לחיפרע מהמבקשת 2, יש מקום להפעלת שיקול דעת הרשם שלא לחייב את המבקשת 1 בהוצאות. המבקשת 1 נסמכת על דברי כב' הנשיא (בדימוס) אשר גרוניס בפסק הדין בע"א 8987/05 יהודה מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ (פורסם בנבו 9.10.2007). לחילופין, טוענת המבקשת 1 כי יש לפסוק לחובתה הוצאות בשיעור סמלי בלבד.

לגוף של עניין, טוענות המבקשת 1 כי המבקשת 2 לא עמדה ברף הפירוט הנדרש, הן לעניין דוח שעות העבודה של מנהלי האחרונה, והן לעניין דוח שעות העבודה של עורכי דינה. בהקשר נטען כי המבקשת 2 עותרת לתשלום הוצאות להן נדרשה בגין הכנת תצהירים על אף שמשכה אותס לאחר תחילת דיון ההוכחות בעניינה.

דיון והכרעה

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

כלל הוא כי בעל דין שוכה בדינו יפסקו לטובתו אותן ההוצאות להן נדרש בפועל בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך, וזאת בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ראו: בג" 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא- משרד התמ"ת ואח', פ"ד ס(1) 600, 615 (פורסם בנבו, 30.6.2005) להלן: "פסה"ד בעניין תנובה").

בבחינת כלל נסיבות העניין, יש להתחשב בהיקף העבודה שהושקעה בניהול ההליך, במורכבות הסוגיות המשפטיות והעובדתיות שעלו בהליך, בשלב אליו הגיע ההליך, בהתנהלות הצדדים מול רשות הפטנטים ומול בעל הדין שכנגד, בתוס לבס של הצדדים, ועוד. יחד עם זאת, לא כל הוצאה הינה ברת החזר, כקבוע בהחלטה בהתנגדות לבקשת פטנט

מס' 113433 (51413) חסוזהיזסכךזס-) וז3ו[13666 6הג[>1111ו5 נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 30.5.05).

על הטוען לפסיקת הוצאותיו להן נדרש בפועל, רובץ הנטל להוכחתן ולפרטן כנדרש, כפי שנקבע בפסה"ד בעניין תנובה (בעמוד 15, סעיף 25):

"אכן ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה בי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל [...] משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל, עובר הנטל לצד שכנגד- שהפסיד במשפטו- להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש[..ם "

ועתה יש לבחון האם עמדה המבקשת 2 ברף פירוט ההוצאות הנדרש, האס מידתיות הן הוצאותיה, הכרחיות וסבירות ביחס להליך. ראשית דבר אפנה לטענה המקדמית שהעלתה המבקשת 1 לעניין הסמכות לפסוק הוצאותיו של בעל דין שזכה בהליך בקשות מתחרות.

המבקשת 2 היא זו שטענותיה התקבלו בהליך שהתקיים בפני. המבקשת 1 הינה בבחינת צד שהפסיד בדינו. משכך, מן הראוי כי המבקשת 1 תישא בהוצאות המבקשת 1 בגין ניהול ההליך. אין בידי לקבל את טענת בא כוחה המלומד של המבקשת 1, לפיה אין זה מן הדין, או לחילופין אין זה מן הראוי, לפסוק הוצאות לטובת בעל דין שוכה בהליך בקשות מתחרות. הליך בקשות מתחרות אמנס נפתח ביוזמת רשם סימני המסחר. יחד עס זאת, שעה שנפתח הליך מעין זה, רשאי בעל דין לבחור שלא לנהלו ולזנוח את בקשתו לרישום סימןו מסחר. בחר בעל דין לנהל הליך בקשות מתחרות מול יריבו, וגרס לו להוצאות בגין הגשת ראיותיו, הכנה לדיון הוכחות, והגשת סיכומיו - יתכבד ויישא בהוצאות יריבו שזכה בהליך.

בהקשר זה יובאו דבריו של כב' הנשיא גרוניס בפסה"ד סבון של פעם, עליו נסמכה המבקשת 1 בטענותיה:

"ההכרעה בתחרות בין המערער למשיבה מובילה לזכייה מלאה של המשיבה ולהפסד מוחלט של המערעו. תוהה אני האם לא היה זה צודק יותר, ואף נכון מבחינה כלכלית, להביא לפתרון ביניים. כנראה, שהדבר קשה לפי המצב המשפטי הקיים. בכל מקרה, בעלי הדין לא התייחסו לאפשרות כזו ואין מקום שבית המשפט יעלה אותה מיוזמתו. אף על פי כן, נראה לי לנכון להציג שתי אפשרויות שיש בהן, לטעמי, היגיון בלבלי ואשר עשויות אף להביא לתוצאה צודקת יותר, שאינה בבחינת הכל או לא כלום. "

אציין כי דברי כב' הנשיא גרוניס התייחסו לתוצאות אפשריות אחרות, אשר הינן חלופיות להכרעה השיפוטית לפיה צד אחד זוכה בהליך ואילו מתחרהו - מפסיד. דעתי אינה שונה מדעתו של כב' הנשיא גרוניס. מן הראוי היה כי בכל הליך שיפוטי ייתן היושב בדין את דעתו על אפשרות מתן החלטה שאינה "בינארית" וישקול חלופה להחלטה שיפוטית שתוצאתה "הכל או כלוס". מקל וחומר בהליך בקשות מתחרות, המתנהל בפני רשם סימני המסחר - שעה שהוראות סעיף 29 לפקודה עצמו מורה לצדדיס לנהל משא ומתן בעניין הבקשות לרישום סימני המסחר שהוגשו מטעמס - תינתן לצדדיס ההזדמנות להגיע לתוצאה אחרת, חלופית להכרעה שתוצאתה היא שצד אחד זוכה והשני בהכרח מפסיד. אולם, משנעשה הדבר ונשקלו כלל השיקוליס הרלוונטיים, והוכרע כי אין מנוס ממתן הכרעה שיפוטית שכזו, אין אלא לפסוק הוצאות לחובת הצד שהפסיד בהליך.

ועתה לגופו של עניין. מעיוון בחומר שצירפה המבקשת 2 לא נחה דעתי כי זו עמדה בנטל הפירוט והוכחת הוצאותיה המוטל לפתחה, והדבר יוסבר מטה.

דוח שעות עובדי המבקשת 2

לתצהיר מר שולטהייס צורפה טבלת אקסל סתמית ובה תיאור כלל הפעולות להן נדרש הוא ומר אלון פיאדה בגין ניהול ההליך ובין אלה: פגישות, נסיעות לפגישות, איסוף מידע, קריאת תצהירים, היערכות לעדות וכן הלאה. סך כל השעות שהושקעו על ידי עובדי המבקשת 2 לכאורה בניהול ההליך מסתכם ב - 113.5 שעות, ובעלות כוללת של 22,700 ₪.

מר שולטהייס ומר פיאדה היונם עובדי המבקשת 2. לפיכך בגין חלה חובת פירוט כבדה יותר מהרגיל. בהעדר הפירוט הנדרש, לא ניתן יהא לפסוק הוצאותיה הממשיות של עובדי בעל דין, ויתכן שאף ימנע היושב בדין מפסיקת אומדן הוצאותיו. כך אף נקבע בהחלטה

בעניין 50:82.00668./ שס קבע כב' רשם הפטנטים מר אסא קלינג כדלקמן (בעמ' 7, סע' 21):

"באשר להוצאות מנהלי המבקשת 1, יצויין שכאשר בעל דין מגיש בקשה לפסיקה הוצאות ריאליות לא די באמירה סתמית שיש לפסוק הוצאות בגין הוצאות של מנהלים ועובדים. רובץ נטל ההוכחה לפתחו להוכיח בפירוט ובמדויק, מה היו הוצאותיו ובגין אלו פעולות הקשורות להליך (ר' התנגדות לרישום פטנט מס' 141703 (בקשה לפסיקת הוצאות) 605וו0סיזש 5060101 ז0\\6 נ' רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה (18.1.2006) (פורסם באתר רשות הפטנטים); ר' גם: התנגדות לבקשת פטנט 141561 (בקשה לפסיקת הוצאות) דפאל - דשות לפיתוח אמצעי לחימה נ' אלתא מערכות בע"מ, (6.7.2009) (פורסם באתר רשות הפטנטים)). בנסיבות עניין זה ובהעדר מידע מפורט אף איני מוצא להידרש להוצאות אלה על דרך האומדנה. מכאן, שסכומים אלה אינס נכנסים לשיקולים במסגרת פסיקת ההוצאות דנן.

לא די לטעמי בתצהיר שהוגש מטעס מר שולטהייס בדבר השעות שהושקעו לכאורה על ידו ועל ידי מר פיאדה בניהול ההליך. ראשית אין הלימה מלאה בין השעות שדווחו בטבלה שצורפה לבין השעות שדווחו על ידי עורכי דינה של המבקשת 2 בגין אותן פעולות ממש. בנוסף, לא ברור האס עובדיס אלו לא קיבלו את שכרס מן המבקשת, בכל מקרה, בין אס היו נדרשים לניהול ההליך ובין אס לאו. כמו כן, אין בפני כל ראיה לפיה נדרשה המבקשת 2 או העובדיס עצמס, להוצאות נוספות כתוצאה מהשעות המרובות שהשקיעו לכאורה בניהול ההליך.

בנוסף, יש לזכור שהמבקשת 2 יוצגה באופן הולם על ידי באי כוחה. לפיכך לא ברורה מדוע נדרשו עובדי המבקשת לביצוע פעולות אשר על פניו בוצעו על ידי באי כוחס (למשל: הכנת סיכומי המבקשת 2 בהליך).

לאור כל אלו, ובהיעדר הפירוט, ההוכחה והמידע הנדרש, הריני לקבוע כי ההוצאות להן עתרה המבקשת 2 בגין השעות שהושקעו על ידי מר שולטהייס ומר פיאדה, לא יחושבו במכלול ההוצאות שיפסקו לטובתה.

דוח שכ"ט באי כח המבקשת 2 והוצאות ישירות

המבקשת 2 עותרת לפסיקת הוצאות שכר טרחת באי כוחה בסך 36,625 ₪ וכן הוצאות להן נדרשו באי כוחה בגין הדפסות, אגרת דיון ושליחויות בסך 1,618.9 ₪.

מן החומר המצוי בפני, עולה כי המבקשת 2 לא יצאה ידי חובתה באשר לפירוט והוכחת השעות שהושקעו על ידי באי כוחה בניהול ההליך. סבורה אני כי יש חסר פירוט במייל באשר לפעולות שננקטו על ידי באי כח המבקשת 2. מן הראוי היה כי באי כח

המבקשת 2 תנפיק דוחות ממוחשבים אשר ישקפו נאמנה את הפעולות המשפטיות אשר בוצעו בקשר ההליך המסוים, את מספר השעות שהושקע בטיפול בו, את עלות החיוב לשעה, את סך התשלום הסופי לחיוב וכד'. כמו כן, מן הראוי כי דוחות אלו יהיו בהיריס ושקופים ככל שניתן, ולא תאפוף אותס עמימות באשר לחיוביס שהושחרו, או ביחס לטיפול משפטי שניתן למבקשת 2 בעניינסם אחרים אשר אינס קשורים להליך וה. בענייננו, קיים קושי לבסס את הקשר הראוי והנדרש לצורך פסיקת הוצאות ממשיות, בין פירוטי השעות שנשלחו למבקשת 2 באמצעות המייל, לבין חשבוניות המס/קבלות שהונפקו לאחר מכן.

בנוסף, איני סבורה כי יש לחייב את המבקשת 1 בהוצאות המבקשת 2 בגין הכנת אותם חמישה תצהירים (מתוך שבעה) אשר בחרה האחרונה למשוך מתיק הראיות בפתח דיון ההוכחות שהתקיים בהליך. אין מעניינה של המבקשת 1 מהי הסיבה שתצהירים אלו נזנחו, בין אם סברה המבקשת 2 כי אינה וקוקה להס לצורך ביסוס טענותיה, ובין אם המצהירים נמנעו מלהתייצב לדיון. שעה שתצהירים אלו אף חלק מתיק הראיות, וזאת בהתאם לבקשת המבקשת 2, שאז אין מקום לחייב את המבקשת 1 בהוצאות הכנתם.

באשר להוצאות הישירות להן נדרשו לכאורה באי כח המבקשת 2, נוכחתי כי אלו לא הוכחו בפני כדבעי. וּאת, למעט אגרה בגיו השמעת טענות בפני בית הדין ברשות הפטנטים, שממילא אין להשיתה על המבקשת 2 משום שאף היא נשאה באגרה זהה, שהרי ביקשה להשמיע את טענותיה שלה במסגרת ההליך.

לפיכך, מאחר שהמבקשת 2 לא עמדה ברף הפירוט וההוכחה הנדרש לצורך פסיקת הוצאותיה הממשיות, קייס קושי לקבוע האס סבירות הן, האס הכרחיות ומידתיות ביחס להליך. אם כן, איו אלא לפסוק את הוצאות המבקשת 2 על דרך האומדנה.

לבסוף, יצוין כי אין בידי לקבל את טענות הצדדים לפיהן מי מהס התנהלו בחוסר תום לב. התרשמתי כי לא נפל פגם בהתנהלות הצדדים ברצונם להגן על סימני המסחר אותס ביקשו לרשום על מס.

סוף דבר, לאור כלל האמור לעיל, בהתחשב בכלל השיקולים הקבועים בדין לעניין פסיקת הוצאות בעל דין שזכה בהליך, ובין אלו מורכבותו של ההליך שהתנהל בפני, התנהלות הצדדים האחד מול השני ושניהם מול בית הדין, היקף כתבי הטענות והראיות שהוגשו מטעם המבקשים, העובדה שבתיק התקיים דיון הוכחות והוגשו סיכומיס עיקרי וסיכומיס בתשובה, ומתוקף סמכותי לפי סעיף 69 לפקודה לעניין פסיקת הוצאות שהינן סבירות ביחס להליך, הריני לקבוע כי המבקשת 1 תישא בהוצאות ושכר טרחת באי כוח המבקשת 1 בסך 15,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה ישולס תוך 25 ימים מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה, ועד ליום התשלום בפועל.

יערה שושני כב' פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביוס | י"ד תמוז תשע"ו 0 יולי 2016