החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר 22006 (בקשה לפסיקת הוצאות)

המתנגדת: .)אצ ,פאחתא זזסם אסזדהזאאסתאז ע"י ב"כ וולף, ברגמן וגולר

המבקשת: אינספוקוס סיסטמס בע"מ

ע"י ב"כ רון קלגסבלד, משרד עורכי-דין

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאותיה הריאליות של המבקשת בסך 135,950 ₪ (להלן: "הסכום המבוקש") בהליך התנגדות לרישוס סימן מסחר מספר 231956, לאחר שבמסגרת החלטתי מיוס 20.07.2014 קבעתי כי יש לדחות את ההתנגדות והוריתי על רישוס הסימן.

2 הסכום המבוקש מורכב משלושה רכיבים (כולם כוללים מע"מ): 99,807 ₪ בגין שכ"ט באי כוחה של המבקשת והוצאות נלוות (11,206 ₪ בגין הכנת כתב תשובה; 11,914 ₪ בגין הכנת ראיות המבקשת; 26,184 ₪ בגין הכנת בקשה לגילוי מסמכים, הכנה לדיון וקיומו; ו-48,527 ₪ עבור הכנת הסיכומים; 922 ₪ בגין משלוחים ו-1,054 ₪ בגין אגרות ששולמו לרשות הפטנטים) ; 35,400 ₪ בגין שעות עבודת מנכ"ל המבקשת בניהול הליכי ההתנגדות מטעמה (100 שעות בתעריף 300 ₪ בתוספת מע"מ); ו-743 ₪ שהס מחצית עלות הקלטת ותמלול הדיון, בהס נשאה המבקשת.

3 הבקשה לפסיקת הוצאות נתמכה בתצהירו של מר טייבר, מנהלה של המבקשת, אליו צורפו חשבוניות מס עבור התשלומים לבאי כוחה והעתקי חשבונות עסקאות המפרטים את רכיביה לרבות ההוצאות הנלוות, וכן חשבונית מס עבור מחצית עלות עריכת הפרוטוקול.

4. המבקשת טוענת כי ההוצאות בהן נאלצה לשאת במסגרת הליך ההתנגדות עונות על הקריטריוניס שנקבעו בפסיקה והן סבירות, הכרחיות ומידתיות בהתחשב באופי ההליך, משך, והתנהלותה המכבידה של המשיבה שגרמה לדחייה חוזרת ונשנית של הדיון. לגישתה, המתנגדת עיכבה את ההליך בבקשות ארכה רבות שחלקן לא מבוסס או שנתבקשו באורח לא יעיל, כגוו ארכה להגשת ראיות בתשובה שבתומה לא הוגשו ראיות שכאלה, והארכה להגשת הסיכומים אותה המשיבה נאלצה לבקש בדיעבד עקב אי עמידתה במועד שנקבע להגשתם.

בכתב תשובתה, חולקת המתנגדת באשר לשיעור רכיב שכ"ט באי כוח המבקשת ועבודת מנהלה הכללי, וטוענת שהסכומים המבוקשים הנס מופרז וחריגים מגדר הסביר והמקובל בתחוס. באשר לטענות לעניין התנהלותה, גורסת כי אלה אינן מבוססות, ושממילא לאור חיובה בהוצאות המבקשת במסגרת החלטותיי מימים 24.12.2012 ו- 10.06.2012 בגין עיכובים וארכות אין להשית הוצאות אלה עליה פעם נוספת.

כלל ידוע הוא כי יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא, ובתנאי שהן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך

בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ר' בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשיה והמסחר, פורסם בנבו (2005)). בבחינת נסיבות העניין, יילקחו בחשבון בין היתר, היקף העבודה שהושקעה בתיק ובהכנת כתבי בי-דין וראיות בפרט, המורכבות המשפטית והעובדתית של ההליך, השלב אליו הגיע ההליך, התנהלות הצדדים מול רשות הפטנטים ומול בעל הדין שכנגד, תוס לב הצדדים, ועוד.

באשר לרכיב שכר טרחת בא כח המבקשת, המשיבה טענה שלא הוצג הסכס שכר טרחה כך שלא הוכח שהסכום שנגבה ע"י בא כוחה תואם את הסכוס עליו הוסכם. כמו כן, לגישתה סכוס זה הינו מופרז וחושב על בסיס תעריף (818 ₪ לשעה) שאינו תואם את המקובל בשוק.

עוד טוענת המשיבה כי 31.7 שעות (חשבון עסקה מיוס 17.07.2013) עבור הכנת בקשה לעיון במסמכים, הכנה לדיון וקיומו, הינה כמות מוגזמת. באותה נשימה טוענת המתנגדת כי היקף של 58.75 שעות (חשבון עסקה מיוס 19.12.2013) עבור הכנת סיכומים לרבות כל הפעולות הכרוכות בכך, הינו מופרז ובלתי סביר. לדידה, הטיפול בענייניס אלה לא דורש בנסיבות המקרה יותר מ- 10-15 שעות ו- 15-20 שעות, בהתאמה. לאחר עיון בהיקף כתבי הטענות שהוגשו בשני המקרים איני מוצא כי היקף השעות שהושקע אינו מידתי או מופרז.

מעיון באסמכתאות שהוגשו על ידי המבקשת לא מצאתי כי הנתוניסם כפי שהובאו על ידה לגבי רכיב שכר טרחת עורכי דינה, יש בהס משוס אי סבירות או חוסר מידתיות לעניין ניהול ההליך. למעשה נראה כי חשבונות שכר הטרחה כוללים פירוט מספק כגון זהות נותן השירות, מספר שעות העבודה, התעריף שנגבה, ומהות העבודה. משבפני חשבונות שאין חולק שהוגשו ללקוח, אין בפני טעס לסבור כי אלה לא שולמו מה גס שלמעשה אין המבקשת חולקת על כך

(לעניין זה ר' התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 161916 ו- 161917 (₪017:68 חנשענט) (בקשה לביטול פסיקת הוצאות) (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 14.2.2003), במסגרתה נקבע כי אין הבדל בין חשבון עסקה ובין הסכוס שכר טרחה, שניהס מסמכים הנערכים על ידי מייצגו של

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הלקות). לכן, הנני מוצא לאשר את סכוס הוצאות שכר טרחת עורכי הדין כפי שנדרש על ידי המבקשת וזאת בניכוי ההוצאות שכבר נפסקו כאמור לעיל בהליך זה עד כה.

באשר לרכיב המבוקש עבור עבודת מנכ"ל המבקשת בניהול הליכי ההתנגדות מטעמה, טוענת המשיבה שאין מקוס לפסוקו מאחר ומדובר בעובד שכיר במבקשת. אכן לא פעס נקבע כי כאשר מדובר בעובד אשר ממילא מקבל משכורת מהחברה בגין עבודה שוטפת, אצי לא נגרמה לחברה הוצאה אשר יש להשיב (ר' התנגדות לבקשת פטנט 141762 (בקשה לפסיקת הוצאות) אוניפארם בע"מ נ' 402 8145 סא (פורסס באתר רשות הפטנטים, 21.5.2013)). יתרה מזאת, המבקשת לא טענה לכל נזק או פגיעה קונקרטיס בפעילות החברה עקב טיפולו של מר טייבר בהתנגדות ופרט לאמירה כללית אף לא צרפה אסמכתא כלשהי באשר להיקף השעות שהושקעו או לגובה השכר הנטעניס בבקשה. לפיכך, איני מוצא מקוס לחרוג מהכלל האמור ולהידרש לפסיקת הוצאות בגין רכיב זה.

בחשבונות בא כח המבקשת נכללו הסכומים 170₪, 325₪ ו-290₪ (לא כולל מע"מ) עבור שליחויות לירושלים. לגבי אלה נטען שמאחר ויש להניח שלאותו בא כוח תיקיס אחריס שמתנהליס בפני הרשם, הרי שסכום זה אינו עבור שליחות בתיק וה בלבד. מלבד האמירה כי מדובר בחיובים מופרזים מאחר ומדובר בכפילויות עבודה, לא פרטה המשיבה טענה קונקרטית בהיבט זה. כל שבפני הן סברות, תהיות ושאלות שאיני מוצא להידרש אליהן.

איו חולק באשר לאגרות ששולמו לרשות במסגרת ניהולו של הליך.

לפיכך, על המשיבה לשלס למבקשת את הוצאותיה בהליך בסכום כולל של 96,550₪ סכום וה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיוס מתן החלטה זו ועד ליוס התשלוס בפועל.

אסא קלינג

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושליס ביוס ד' אב, תשע"ה

0 יולי, 2015