התנגדות לסימן מסחר 22005

ההחלטה:

התנגדות לסימן מסחר 22005 (בקשה למחיקת חלקים מראיות המבקשת)

המתנגדת: 5.3 צאג2]א60 צסג .1 אמפ .01

ע"י ב"כ: סנפורד ט. קולב ושות'

המבקשת: אור מאניה בע"מ

ע"י ב"כ: ציוני פילרסדורף עורכי דין

להלן

בפניי בקשת .5.2 צאב ]60 צסג.1 אכ.601 (להלן: "המתנגדת") למחיקת חלקים מראיות חברת אור מאניה בע"מ (להלן: "מבקשת הרישום"). לאחר שעיינתי בראיות מבקשת הרישום ובטענות הצדדים אני סבורה, כי דין הבקשה להידחות.

במסגרת הבקשה המתנגדת עותרת גם להארכת מועד להגשת ראיותיה בתשובה כך שאלה תוגשנה תוך שבועיים ממועד החלטה זו. החלטתי להאריך את המועד ניתנה ביוס 28.3.2022.

תמצית טענות הצדדים

ראיות מבקשת הרישום כללו את תצהירו של מר עופר חזות (להלן: "תצהיר חזות"), אליו צורף כנספח 13 דו"ח חקירה של חוקר פרטי. לטענת המתנגדת, דוח זה אשר הוגש שלא באמצעות עורכו וללא תצהיר מהווה עדות שמיעה ולפיכך אינו קביל. לכן לטענתה דינו ודין הסעיפים בתצהיר המתייחסים אליו - מחיקה. כמו כן טוענת המתנגדת כי הסעיפים בתצהיר אשר כוללים טענות משפטיות והסקת מסקנות אניס בגדר ידיעה אישית של המצהיר ומנוגדים להוראות תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018 (להלן: "תקנות סד"א") ואף אותם יש למחוק.

מבקשת הרישום טוענת כי בקשת המחיקה הוגשה בחוסר תום לב במטרה לדחות את מועד הגשה הראיות בתשובה. לגופו של עניין טוענת היא כי הוראות הדין הרלבנטיות באשר לאופן הגשת התצהיר אינן תקנות סד"א אלא תקנות סימני מסחר, 1940 (להלן: "תקנות סימני מסחר") אשר לפיהן אין מניעה לכלול בתצהיר עובדות לפי מיטב האמונה שמקורה בין היתר בייעוץ משפטי שניתן למצהיר. באשר לדו"ח החקירה טוענת מבקשת הרישום כי אין מניעה להגיש במסגרת תצהיר חזות את ממצאי החקירה שבוצעה לבקשתה. ממצאי אלה צורפו גם לכתב טענותיה והמתנגדת לא הלינה על כך. מבקשת הרישום צרפה לתשובתה לבקשת המחיקה תצהיריים של עורכי החקירה, על מנת, לפי שיטתה "למנוע דיון בטענות טכניות ופרוצדורליות כאלו ואחרות". בנוסף טוענת המבקשת כי הלקוייוס הנטענים בתצהיר חזות קיימים גם

בתגובה לטענות אלה של מבקשת הרישום טוענת המתנגדת כי הוספת תצהירי החוקרים במסגרת הליך הביניים הינה פסולה ומהווה שימוש לרעה בהליכים. דרך המלך צריכה הייתה להיות בקשה להוספת ראיה ורק לאחר שהרשם היה מתיר את הוספת הראיה ניתן היה לצרףם. משכך טוענת המתנגדת כי יש למחוק תצהירים נוספים אלה.

דיון והכרעה

אין בטענה בדבר "עדות מפי שמועה" כדי להצדיק מחיקת החלקים המבוקשים מתצהיר חזות

כאמור טוענת המתנגדת כי נספח 13 לתצהיר חזות והסעיפים המתייחסים אליו (סעיפים 32, 3, 34, 36 70 ו-84) מהווים "עדות מפי שמועה" ולפיכך ואינם קבילים ויש למחוק. הטעם הבסיסי המצדיק את אי קבילותה של "עדות מפי השמועה" נעוץ בחשש שמא יקבל בית המשפט עדות אשר מהימנותה ואמינותה אינה ניתנת לבדיקה היות שמוסר העדות אינו יכול לאשר את אמיתות הדברים. לכלל בסיסי והנוספו בפסיקה חריגים רבים הנובעים מקיומן של נסיבות אשר מקטינות את החשש האמור, והמגמה הרווחת כי היא להעביר בנסיבות המתאימות את מרכז הכובד ממישור הקבילות למישור המהימנות והמשקל. כפי שעמד על כך המלומד קדמי בספרו על הראיות (2009) חלק שני עמ' 671 :

" החריגים הרבים והמגוונים שנקבעו לאיסור זה [עדות מפי שמועה- ר.י.], נעוצים בעיקרם בקיומן של נסיבות המקטינות את החשש למהימנות "השמועה" ומאפשרות לבית המשפט: ראשית-לבחון בעצמו את אמינות הדברים על פי שיקולי היגיון ושכל ישר, ולאור הראיות האחרות שהובאו בפניו; ושנית- להעניק ל"שמועה" את אותו משקל ראייתי הראוי לה בנסיבות העניין.

... כנגד האיסור בעל אופי פורמלי-מכני, מעמידה הפסיקה- מבחן מעשי ענייני: האם בנסיבות העניין - עשויה העדות לתרום תרומה חיונית להארת האמת? ואם התשובה חיובית -האם בנסיבות העניין יש חשש אמיתי וממשי

למהימנותה של העדות. ככל שמידת החשש קטנה יותר וכוחה הראייתי של העדות ממשי ומהותי יותר - כן ייטה בית המשפט לקבלה."

לגופו של עניין נספח 13 לתצהיר חזות כולל דו"ח של חוקר אשר נשכר על ידי המבקשת על מנת לבחון את אופן השימוש בפועל בסימני המתנגדת. הדוח כולל בדיקה של השימוש שעושה המתנגדת בסימניה בהקשר של ערוצי השיווק וסוג הסחורות, נתונים עובדתיים בעלי חשיבות להכרעה בשאלות שעל הפרק. המצהיר מטעמ המבקשת בחר איש מקצוע אשר הוא מאמין לו, כדי שיבצע עבורו את הבדיקה במבחן ההיגיון השכל הישר, ואין זה סביר שהמצהיר יכתת רגליו בבדיקה מסוג זה. כך או כך הנתונים אשר הובאו ניתנים לאימות בקלות יחסית על ידי שיטוט באתרי אינטרנט ואינם סותרים את ראיותיה של המתנגדת. כמו כן, המתנגדת לא טענה כי הנתונים שנאספו על ידי החוקר מטעמ המבקשת אינם נכונים או חלקיים וגם בכך יש כדי לחזק את אמינותו. לאור האמור, אין חשש אמיתי וממשי למהימנותו של הדו"ח. לנוכח הרלוונטיות של הנתונים להכרעה אני סבורה שיש להותיר את נספח 13 והסעיפים המתייחסים לדו"ח בתצהיר חזות כחלק מראיות מבקשת הרישום. למעלה ממילא אציין, כי ככל שהמתנגדת סבורה שיש מקום לחקור את עורך הדו"ח, הרי התצהירים אשר צורפו לתשובת המבקשת לבקשה שבפני (תצהירים של רונן גולן ושל אור מרדכי כהן) יכולים להוות בסיס לחקירה זו ככל שוו תתבקש על ידי המתנגדת.

אני ערה לטענת המתנגדת כי הוספת תצהירי עורכי הדו"ח הינה בגדר הוספת ראיה אשר הוגשה שלא לפי סדרי הדין. יחד עם זאת, ובהתאם להוראות תקנה 41 לתקנות סימני המסחר אני מוצאת לנכון, בנסיבות העניין לנוכח אופי הראיה הנוספת והשלב אליו הגיע ההליך, להתיר את צרופה של ראיה. אין בהוספת הראיה כדי להרחיב את גדר המחלוקת או כדי לפגוע בזכויותיה המהותיות של המתנגדת והדבר אף לא נטען על ידה.

אין ביתר טענות המתנגדת כדי להצדיק מחיקת החלקים המבוקשים מתצהיר חזות

בקשת הביניים שבפני הוגשה במסגרת הליך ההתנגדות בו עילת ההתנגדות העיקרית היא אי-כשירות הסימן המבוקש לרישום לאור הוראות סעיף 9(11) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (מעילה זו נגזרת גם עילות ההתנגדות הנוספות אותם מנתה המתנגדת בכתב טענותיה). טענתה המרכזית של המתנגדת היא כי הסימן המבוקש דומה עד כדי הטעיה לסימנה הרשום.

הפסיקה קבעה שלושה מבחנים עיקריים (הידועים בכינוי "המבחן המשולש") לבחינת שאלת הדמיון בין הסימנים והחשש להטעיה. לצורך יישום מבחנים אלה נדרש היושב בדין לנתונים עובדתיים אשר על פי רוב מוגשים כחלק מתצהירי הצדדים, ואולס ההכרעה בשאלת הדמיון והחשש להטעיה היא הכרעה משפטית, ודעתם של המצהירים באשר למידת הדמיון, השוני או החשש להטעיה אינה מעלה ואינה מורידה.

הן מר חזות מטעמ המבקשת והן המצהיר מטעמ המתנגדת הפעילו את המבחן המשולש תוך שהסמיס עובדות הידועות להסיק מסקנות משפטיות. משמעות בקשת המתנגדת למחיקת סעיפים בתצהיר חזות הכוללים מסקנות משפטיות (סעיפים 58, 60, 61, 62 ו-87) היא לאכת מתוך תצהירי הצדדים את העובדות (הדרושות לצורך ההכרעה), ולמחוק את המסקנות. מדובר במעמסה מיותרת ובלתי סבירה בעיקר לאור העובדה שמשקלן של קביעות אלה הינו אפסי. לאור האמור, הבקשה למחיקת הסעיפים אשר נטען כי כוללים עדות סברה נדחית.

באופן דומה אני סבורה שיש לדחות את בקשת המתנגדת למחוק את הסעיפים בתצהיר חזות (סעיפים 53, 63, 64, 67 ו-78) הכוללים טענות משפטיות. האמור בסעיפים אלה מבוסס על ייעוץ משפטי שקיבל המצהיר. אכן אין מדובר בידיעה אישית, אולם, אף אם הדבר לא נאמר במפורש, ברור כי המצהיר אשר בחר את יועציו המשפטיים מאמין להם ולכן סעיפים אלה הם בגדר "מיטב אמונתו" כלשון תקנה 10(א) לתקנות סימני המסחר ואין מקום למחיקהם.

לסיכום, אני דוחה את בקשת המתנגדת למחיקת חלקים מראיות המבקשת. המתנגדת תישא בהוצאות המבקשת שכר טרחת עורכי דינה בסך כולל של 2500 ₪ אשר ישולמו בתוך חודש ימים ממועד מתן החלטה זו.

ד"ר רויה ישראלי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושליס ביוס א' אייר תשפ"ב

2 מאי 2022