התנגדות לבקשת פטנט

ההחלטה:

התנגדות לבקשת פטנט 110007

המתנגדת : רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ ע"י ב"כ: לוצאטו את לוצאטו

המבקשת: התעשייה האוירית לישראל בע"מ

ע"י ב"כ: גילת ברקת ושות'

זוהי החלטה נוספת היוצאת תחת ערכאה זאת בכל הנוגע להתנגדותה של "רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ" (להלן: "המתנגדת") לבקשת הפטנט שבכותרת (להלן: "בקשת הפטנט" או "הבקשה").

לאחר שהתנגדות ואת נדחתה על ידי כב' הרשם [כתוארו אז] קלינג ביוס 7.5.2017 (להלן: "החלטת הרשם קלינג"), הגישה המתנגדת ערעור על החלטה ואת לבית המשפט המחוני (עש"א 43388-06-17).

ביוס 2.3.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט הנכבד בערעור (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק הדין, הורה בית המשפט על החזרת הדיון בבקשה לרשס הפטנטים לצורך דיון בשלוש סוגיות :

א. חוסר תוס לב והטעיית רשות הפטנטיס מצד מבקשת הפטנט; ב. תיארוך מחודש של בקשת הפטנט;

ג. דיות תיאור בקשת הפטנט.

4. כעולה מפסק הדין, התיר בית המשפט לרשס הפטנטיס את מלוא שיקול הדעת במתן החלטה בסוגיות אלו, ומבלי שיהיה כבול בהחלטתו של כב' הרשם קלינג. עוד ציין בית המשפט בפסק הדין כי רשס הפטנטיס יהא רשאי להורות על הגשת ראיות או טיעונים נוספים לפי שיקול דעתו (ר' פסקאות 28 ו-37 לפסק הדין).

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

5 ביוס 6.6.2019 הגישה המבקשת בקשה כי החלטה זו של הרשם תינתן על בסיס החומר המצוי בפני הרשם, ללא הגשת ראיות וטיעונים משלימים. בתשובתה מיוס 23.6.2019 ציינה המתנגדת כי לטעמה מוטב לקיים דיון מקדיס בהתנגדות לצורך השלמת טיעונים מטעס הצדדיס וזאת בהתאם לסעיף 159 לחוק הפטנטים, התשכ"ו-1967 (להלן: "החוק"). בתגובתה מיוס 1.7.2019 ציינה המבקשת כי מאחר והצדדים לא עתרו להגשת ראיות נוספות, מחייב האינטרס הציבורי להכריע על בסיס החומר הקייס בתיק.

6. כאמור, בעוד המבקשת ביקשה כי ההכרעה דנן תהא על בסיס החומריס המצוייס בתיק, ביקשה המתנגדת כי בטרס אך יש אכריע בהליך דיון נוסף במסגרתו יפרטו הצדדים את טענותיהס וימקדו את הסוגיות העולות בהליך.

7 סעיף 159 קובע כדלהלן:

"הרשם ישתמש בסמכות שניתנה לו לפי חוק זה ולאחר שנתן הזדמנות לכל אדם העלול, לדעתו של הרשם, להיפגע מהחלטתו, להשמיע את טענותיו בפניו. "

8 בענייננו, אין חולק כי לצדדים ניתנה האפשרות להשמיע את מלוא טענותיהס בפני קודמי בתפקיד, כב' הרשם קלינג. ואת, סבורה המתנגדת כי משעה שזה סיים את תפקידו, קמה לה הזכות להשמיע את טענותיה בשנית בשל חילופי גברא אלו.

9. תקנה 202א לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968 (להלן: "התקנות") קובעת כדלהלן:

"202א. נמנע מרשם, מסגן רשם או מפוסק קנין רוחני, מכל סייבה שהיא, לסיים דיון בענין שהחל בו (בסעיף זה - ענין שטרם הסתיים), יחולו הוראות אלה :

(1) יחליט הרשם אם לדון בענין שטרס הסתיים בעצמו או להעבירו לסגן רשם או לפוסק קנין רוחני;

(2) רשם וכן סגן רשם או פוסק קנין רוחני שענין שטרס הסתיים הועבר אליו לפי פסקה (1), רשאי לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה כאילו הוא עצמו שמע או רשם אותה, ורשאי הוא להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע קודמו."

מלשון התקנה עולה כי רואים עדות שנשמעה על ידי מי שסיים את תפקידו כאילו נשמעה על ידי מחליפו. על כן, משעה שהצדדיס השמיעו טענותיהס בהליך, יש לראות בכך כאילו טענותיהס הושמעו גם בפני כך שוּכותס הקנויה הקבועה בסעיף 159 מוצתה.

אכן, לשון תקנת 202א(2) מסמיכה את הרשם לקיים דיון במקרים אותם הוא מוצא מתאימים. ואת זאת, לאחר קריאת החומריס שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי לא נדרשת השלמת טיעונים במקרה דנן.

אוסיף, כי לא ירדתי לסוף דעתה של המתנגדת ולפיה "עמדות הצדדים, כפי שהוצגו בדיונים, לא נמצאות במלואן בפני רשם הפטנטים הנכבד". הדיונים המתנהלים ברשות הפטנטיס מתומללים כך שפרוטוקול הדיון המלא מצוי בתיק. קריאת החומריס שבתיק מאפשרת למחליפו של יושב בדין לשתחזר את שנאמר באופן מלא.

באשר לפרוטוקול הדיון במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט, הרי שטענות הצדדיס במסגרתו ביחס לאמצאה גופה מבוססות בהכרח על טענותיהס בהליך שהתקייס בפני הרשם קלינג. מכאן, שהן אינן מוסיפות דבר חדש שלא היה מצוי בו קודם לכן. ודוק, גם אס עלתה טענה משפטית כזאת או אחרת בפני בית המשפט, הרי שהיא לא מצאה את מקומה במסגרת פסק הדין אשר החזיר את הדיון לרשס הפטנטיס בענייניס ממוקדיס בלבד.

תום לב המבקשת

טוענת המתנגדת כי המבקשת היתה חסרת תוס לב בהתנהלותה מול רשות הפטנטיס במהלך בחינת הבקשה. לטענתה, בעוד שבשירטוטיס שהוגשו במקור השתמשה המבקשת במונח

מאוחר יותר ובתשובה להודעת ליקויים, הגישה המבקשת שרטוטים מתוקניס בהס נעשה שימוש במונח "197661 עותותטכם" תוך שהיא מציינת כי מדובר בשינוייס "הבאיס לשם הבהרה או תיקון טעות סופר בלבד". למרות זאת, טוענת המתנגדת, ובה המבקשת את

הידע הקודם שצוטט על ידי הבוחן בכך שהידע הקודם מתייחס ל 6600 ואילו ההמצאה ל

שותנמט0, ובהתנהלות זאת יש חוסר תוס לב.

המבקשת טוענת כי מפירוט הבקשה עולה בבירור כי האמצאה אכן מתייחסת למטרת דמה וכי ההתייחסות בשרטוטיס המקוריים לפתיון היא אכן טעות, ולפיכך אין בהתנהלות חוסר תוס לב.

בטרס אדון בטענה, אביא את השתלשלות הענייניס בהקשר זה:

א. ביוס17.3.2008, מועד הגשת בקשת הפטנט דנן בישראל, צורפו לבקשה שרטוטים ידניים בהס נעשה שימוש במונח "פיתיון" (ץ02660). עם זאת, הן פירוט הבקשה והן התביעות

עשו שימוש במונח "מטרת דמה" (18661 עותותטכ]), ולא במונח פיתיון.

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

ביוס 17.3.2009, בטרס החלה הבחינה בישראל, הגישה המבקשת בקשת פטנט בינלאומית מקבילה לבקשה הישראלית, מס' 06:1/11:.2009/000303ע (להלן: "בקשת הפטנט הבינלאומית"). במסגרת בקשה זו הוגשו שרטוטים מודפסים התואמים לשרטוטים הידיניים שצורפו כאמור לבקשה הישראלית, אך בשונה מהס עשו שימוש

במונח "מטרת דמה" (197₪60 עותנתטכן) במקום במונח פיתיון.

ביוס 28.10.2010 נשלחה למבקשת הודעת ליקויים מטעס הבוחן הישראלי אשר מצא, בין היתר, כי הבקשה נעדרת התקדמות המצאתית בשל מספר פרסומים קודמים (להלן: "הודעת הליקויים"). כמו כן, צייו הבוחן בהודעת הליקויים שהפיק כי השרטוטיםם הידיניים שצורפו לבקשה אינס ברוריס ולכן על המבקשת לתקן זאת.

ביוס 24.3.2011 השיבה המבקשת למכתב הליקויים, תוך שהיא מצרפת את אותם שרטוטים המודפסים שהוגשו במסגרת בקשת הפטנט הבינלאומית, ועושיס כאמור שימוש במונח "מטרת דמה" במקום במונח פיתיון.

בהחלטתו, דחה כב' הרשם דאז את טענת המתנגדת להעדר תוס לב מצד המבקשת ממספר נימוקים. ואולם, במסגרת פסק הדין בערעור על החלטה זאת מצא בית המשפט הנכבד כי סוגיה זאת לא לובנה די הצורך ולפיכך אדרש אליה כעת.

סעיף 18ג לחוק קובע כדלהלן:

"נמסר בתשובת המבקש לדרישה על פי סעיף 18 פרט מטעה, או שהמבקש לא עדכן ביודעין את הרשות על כל שינוי משמעותי ברשימת האסמכתאות או הפרסומים שהוא חייב בעדכונן לפי הוראות סעיף18א, (ניתן פטנט על הבקשה, או שהבקשה קובלה -

(1) רשאים בית המשפט או הרשם, בהליך המתקיים בפניהם, לעשות אחד או יותר מאלה: (א) לבטל את הפטנט או לא לתת פטנט; (ב) לתת רישיון לניצול הפטנט לכל התפצ בו כאילו בית המשפט או הרשם בא במקומו של בעל הפטנט, בתנאים שייקבעו בהסכמה בין הצדדים, ובהעדר הסכמה בידי הרשם או בית המשפט, לפי הענין; (ג) להורות על קיצור תקופת הפטנט. (2) בית המשפט רשאי להטיל, על מוסר הפרט המטעה או על מי שביודעין לא עדכן את רשימת האסמכתאות או הפרסומים לפי הענין, קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק | העונשין, תשל"ז-1977. "

9. חובה ואת הורחבה בפסייקה, שם נקבע כי היא איננה חלה אך ורק בקשר לידע הקודם:

"... שנית, ועקרוני מכך, גם אם חובות הגילוי המוטלות על מבקש פטנט נוגעות בעיקרן לנושא של ידע קודם (ראו [1016[1601₪3 ,תו0/ מה 86 1.56 מגזן

4 -- 51 (2012) [1573806 הז 61166הי11 מב ע1.3 עויס קסיצע), אין לומר כי הן מוגבלות אך ורק לכך. ..."

(ר' תא (מרכז) 33666-07-11 אוניפארס בע"מ נ' 53₪011, פס' 62 (פורסם בנבו, 8.10.2015) (להלן: "עניין סאנופי")).

מכאן, שעל מבקש פטנט מוטלת החובה למסור לרשם הפטנטים מידע מלא ומדויק בקשר לבקשתו. אי עמידתו של מבקש בחובה זאת יכולה להביא לתוצאות שונות ובהן: דחיית הבקשה לפטנט, ביטול פטנט שכבר ניתן, מתן רישיון לניצול הפטנט, קיצור תקופת ההגנה וכן קנס (ר' גם: התנגדות לרישום פטנט מספר 105041 נוגה הנדסה בע"מ נ' ורגוסי בע"מ (פורסם בנבו, 4) (להלן: "עניין נוגה")).

כעולה מסדר השתלשלות העניינים שתואר לעיל, השרטוטים המודפסים הוגשו לראשונה במסגרת בקשת הפטנט הבינלאומית וזאת ביוס 17.3.2009, היינו כשנה וחצי לפני שיצאה הודעת הליקויים בישראל. מכאן, שהתיקון בוצע לפני הודעת הליקויים של הבוחן בישראל, וללא קשר אליה.

ואת זאת, יש מקום לבחון את טענת המתנגדת כי התיקון אותו ערכה המבקשת אינו תיקון טכני, אלא תיקון מהותי אשר נועד להטעות את הבוחן לסבור כי אין בפרסומים הקודמים כדי לשלול חידוש או התקדמות המצאתית, וזאת בין אם הדבר נעשה לאור מכתב הליקויים ובין אם לאו.

טוענת המבקשת כי על אף שלפיתיון ומטרת דמה תכונותמבקשת כיוונה את בקשתה עבור מטרת דמה מלכתחילה, אינני סבור כי אף אם הייתה המבקשת מבהירה את השינוי שערכה כפי שהיה מצופה ממנה לעשות, היה בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית של בחינת הבקשה.

נוכח האמור איני סבור כי יש להפעיל את הסנקציות הקבועות בסעיף 18 לחוק במקרה דנן, חרף הפגם שנפל בהתנהלות המבקשת.

תיארוך הבקשה מחדש

טוענת המתנגדת, ככל שיימצא כי תיקון השרטוטים על ידי המבקשת הנו הלכה למעשה תיקון מהותי בפירוט הבקשה, ומשמעות הדבר היא כי יש לדחות את תאריך הבקשה ליום ביצוע השינוי, קרי 24.3.2011. משמעותו האופרטיבית של שינוי שכוּה הוא כי הבקשה הבינלאומית אשר פורסמה ביום 24.9.2009 תהפוך לפרסום קודם אשר יש בו לשלול חידוש מן הבקשה דנן.

במסגרת החלטתו של כב' הרשם קלינג, נקבע כי אין לקבל טענה אלא בשל היותה בגדר הרחבת חזית. בית המשפט הנכבד אישר בפסק דינו כי העלאת טענה ואת הנה בגדר הרחבת חזית, אך ציין כי יש להידרש אליה נוכח הצורך בשמירה על טוהר הפנקס.

כפי שציין בית המשפט הנכבד, ניכר כי טענתה ושל המתנגדת שלובה בטענתה לחוסר תוספת מצידה של המבקשת בה דנתי לעיל.

כאמור לעיל, אינני סבור כי החלפת מושגים אלה בעלת משמעות מהותית. אף אם פיתיון ומטרת דמה הנס אובייקטיס מתנפחים בעלי שוני מהותי, החלפתם בהקשר לבקשת הפטנט דנן איננה בגדר שינוי מהותי בבקשה, שכן כפי שציינתי הבקשה הבהירה מלכתחילה כי היא עוסקת במטרת דמה ולא בפיתיון.

נוכח האמור, אינני סבור שיש מקום לתארך מחדש את בקשת הפטנט כבקשת המתנגדת.

5. הדרישה לתיאור דרכי ביצוע ההמצאה קבועה בסעיף 12 לחוק:

"הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את ההמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של ההמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה."

מכאן, שעל מנת לעמוד בדרישה את על ההמצאה לתאר את דרכי ביצוע ההמצאה כך שבעל מקצוע בתחום יוכל לבצעה.

6. עם זאת, בפסיקה נקבע כי בעל פטנט אינו נדרש לתאר במסגרת בקשתו פרטים המצויים בידע המקצועי הקודם בתחום:

"דיות התיאור נבחנת כנגד הידע המקצועי הכולל בתחום או בתחומים הרלוואנטיים כפי שהיה במועד הבקשה; אין הממציא צריך לפרט את מה שנמצא על ידע זה. הסעיף נוקט לשון "בעל מקצוע", אולם אין ללמוד מכך על מבחן שונה מה של "בעל המקצוע הממוצע ", הנקוט בשאלת ההתקדמות ההמצאתית. כמו שם כך גם כאן, ייקבעו רמתו וסיווגו של איש המקצוע לפי אופיו המדעי או הטכני של התחום הרלוואנטי ולפי מידת מורכבותו. "בעל" המקצוע" יכול שיהיה פועל או בעל מלאכה פשוט, אך במציאות הטכנולוגית המודרנית יהא זה לא אחת מדען בעל תואר אקדמי גבוה: ..."

(ע"א 245/87 שתהקות 6:0 )03ז1\/ 110₪[165 נ' מדינת ישראל, פ"ד מד/(4) 45, 121 (1990))

7. הצדדים לא טענו לגבי מהותו של בעל המקצוע הממוצע בתחום זה. אם כי, על פי האמור בפסק הדין נראהעיל, מר שפונד בחוות דעתו (וגם המתנגדת, בכתב הטענות בהתנגדות) כלל לא סבר כי בקשת הפטנט איננה מספקת מידע מספיק לשם ייצור המסלול של מטרת הדמה וייצובה. לפיכך גם אני סבור, כמו כבוד הרשם הקודם, כי מדובר בהרחבת חזית מטעס המתנגדת.

אין בטענת המתנגדת כי טענה את הטענה המשפטית של דיות התיאור בכדי לסייע לה. כפי שהובא על ידי הרשם בהחלטתו (פסקה 59) על המתנגד לפרט בכתב ההתנגדות את כלל טענותיו, העובדתיות והמשפטיות. הטענה של חוסר בדיות התיאור היא טענה בעלת רכיב עובדתי מובהק, וככזו צריכה הייתה להיטען כבר בכתב טענות המתנגדת. למבקשת ניתנה הודעה הוגנת להפריך טענה עובדתית זו, ודי בכך על מנת לדחות את הטענה.

טענת המתנגדת בעניין הניתוב מחדש והייצוב מבוססת בעיקר על חקירתו של מר שפונד בעמודים 44-48, במסגרת דיון בהבדלים מהמטרה בניסוי צ11/611, ובעיקר בתגובה לשאלות הרשם דאז, כאשר ב"כ המבקשת התנגדה במפורש לשאלות בשורות 27-29:

"עו"ד ברקת: אדוני שואל שאלות עכשיו על דברים שלא מופיעים בבקשה ואחר כך אנחנו נכנסים למקום שאין טענה כזאת, אין טענה כזאת שלא ניתן לייצב. "

כבוד הרשם קיבל עמדה זו, שהיתה התנגדות בזמן אמת להרחבת החזית, ועצר את שאלותיו בנושא:

"כב' הרשם: אוקי. בוא נמשיך. "

לפיכך, כבוד הרשם קיבל כבר בזמן אמת את העמדה שאין להרחיב חזית בנקודה זה. זאת אומרת גם כבוד הרשם דאז לא סבר שיש מקום להרחיב בעניין ה במועד החקירה.

לגופו של עניין, בקשת הפטנט מלמדת (עמוד 13 שורות 12-26) טכניקה אפשרית על מנת להשיג ניתוב מחדש של מטרת הדמה. בחקירה הנגדית של שפונד, לא נטען כי לא ניתן להשיג את הניתוב מחדש באמצעים שתוארו בבקשה. נטען שהבקשה איננה מלמדת כיצד לייצב את מטרת הדמה בכניסה לאטמוספירה ולמנוע גלגול. בדבריו של מר שפונד לא נטען כי בעל מקצוע בתחום לא היה יודע שצריך לייצב את הטיל וכיצד - ולפיכך לא ניתן לקבוע כי הבקשה אינה עונה לדרישת דיות התיאור בעניין זה, ודי בכך כדי לדחות את הטענה.

יתרה מכך, רובינסקי העיד בעניין וה (פרוטוקול, עמוד 82 שורות 25-29) כי נושא הייצוב יהוג בשנות ה-90 על טילים "של היוס" כדבריו, אין עוד צורך בייצוב במעבר לאטמוספירה. מדבריו משתמע שידוע היה לייצב טילים, ושממילא הצורך בייצוב אינו קיים בטילים מודרניים.

לאור האמור, אני קובע כי הבקשה עונה לדרישת דיות התיאור.

לסיכום, דעתי היא כי הבקשה כשירה לרישוי כפטנט. פטנט יינתן על פי הבקשה.

אופיר אלון

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביום י"ג ניסן, תשפ"ד 7 אפריל, 2020

סימוכין: 1