בקשה לצו הארכה לפטנט

ההחלטה:

בקשה לצו הארכה לפטנט (בקשה לעיון מחדש בהחלטה)

המבקשות: 1 צא\]זא 60 055 50 5 צזא- זסדפוזחם

2 .6אז ?זז ע"י ב"כ ד"ר שלמה כהן ושות'

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה מיוס 17.3.2016 לעיון מחדש בהחלטתי מיוס 16.9.2015 בה נקבעה תקופת תוקפו של צו הארכה לפטנט מס' 160693 (ר' בקשה לצו הארכה לפטנט 160693 -.001 זא

צא\]\60 500155 5התצז/ ואח' (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 16.9.2015), (להלןו: "ההחלטה הראשונה")). בהתאם להחלטה זו פורסמה ביומן הפטנטיס 10/2015 הודעה לפי סעיף 64ה(ה)(1) לחוק הפטנטים, התשכ"ו-1967 (להלן: "החוק" או "חוק הפטנטים") על כוונה ליתן צו הארכה לפטנט למשך 974 ימים, עד ליוס 18.5.2025.

2. ההחלטה הראשונה ניתנה בעקבות השגת המבקשת על החלטת הבוחן מיוס 5.3.2015 בה חושבה תקופת תוקפו הצפויה של צו ההארכה בישראל לצורך פרסום כוונה ליתן צו הארכה בהתאם לסעיף 64ה(ה)/1) לחוק.

3 כללי החישוב לתקופות ההארכה בישראל מופיעים בסעיפים 64ט ו- 64י לחוק הפטנטים. עניין של ההחלטה הראשונה נוגע לסעיף 264) לחוק הפטנטים, לפיו:

"4שי. | על אף הוראות סעיף 64ט -

.)1

(2) התקופה הכוללת של תקופת הפטנט ותקופת ההארדכה במצודף, על החומר, על התהליך לייצודו, על השימוש בו או על תכשיר דפואי המכיל אותו, על התהליך לייצודו או על הציוד הרפואי, על פי הפטנט הבסיסי ועל

פי צו ההאדכה ביחד תסתיים לא יאוחר מ-14 שנים ממועד מתן היתל השיווק הראשון באחת מהמדינות המוכלות;"

[ההדגשה אינה במקור- א.ק.]

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בחישובו את תקופת ההארכה לה וכאית המבקשת בישראל, הסתמך הבוחן על מועד היתר השיווק שצוין בצו להארכת פטנט הייחוס באיטליה כמועד ממנו תימנה תקופת 14 השנים כקבוע בסעיף 264) לחוק.

יצוין כי איטליה הנה אחת המדינות המוכרות המפורטות בתוספת הראשונה לחוק, שעל בסיס תקופות ההארכה הניתנות בהן בדמות "צו להארכת פטנט ייחוס" (כפי שמונח זה מוגדר בסעיף 64א לחוק הפטנטים), מחושבת, בין היתר, תקופת הארכה לפטנט בישראל.

עיקר טענותיה של המבקשת שנדונו בהחלטה הראשונה היו, כי לצורך חישוב מגבלת 14 השניס האמורה בסעיף 64י(2) לחוק לאור היתר השיווק שניתן באירופה, יש להתחשב במועד קבלת היתר השיווק בפועל על ידי המבקשת באחת המדינות המוכרות באירופה (בענייננו, איטליה ביוס 20.5.2011), על פני מועד מתן ההחלטה של הענקת היתר השיווק על ידי הרשות המאשרת באירופה המצוין על גבי ההחלטה כיוס 18.5.2011. דבריס אלה התבססו, בין היתר, על תצהיר מטעמו המבקשת וכן על פרסוס מועד קבלת ההחלטה ביומן הפטנטיס האירופי.

להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר פרסוס ההודעה על כוונה ליתן צו הארכה לפי סעיף 4ה(ה))(1) לחוק, עדכנה המבקשת ביוס 14.4.2016 בהתאם להוראות סעיף 64ה(ה)(2) לחוק על מתן צו הארכה בגרמניה לתקופה בת 1,341 ימים. במכתבה ציינה המבקשת כי תקופת ההארכה בגרמניה חושבה מיוס 18.9.2022 עד ליוס 20.5.2026. למכתבה צורף, בין היתר, תרגוס של החלטת משרד הפטנטיס בגרמניה על מתן צו ההארכה שם, בה צוין מועד מתן היתר השיווק לתכשיר כ- 20.5.2011.

בטענותיה שנדונו בהחלטה הראשונה התייחסה המבקשת לשאלת קביעת מועד מתן היתר

השיווק האירופי שהיתה תלויה ועומדת באותו מועד כשאלה פרשנית בפני ה- (151:).

בהחלטה הראשונה נדחו טענותיה של המבקשת שהשיגה על החלטת הבוחן ועל כן נותרה החלטת הבוחן על כנה.

לאחר דבריס אלה, ביוס 6.10.2015 ניתנה החלטת ה- [02151) בעניין 56806 0-471/14

ש.10 266105) בה נקבע, בפסקא 2 להכרעה, כי:

" [ההדגשה אינה במקור - א.ק.] ."

כפי שהמבקשת מצביעה על כך, לאחר ההחלטה האמורה של ה-(6.151 ובהתאם לניקרו מקריס ספוריסם אחריס בפני הרשות בהס במסגרת בקשות לצווי הארכה הובא בחשבון המועד על פי אמן מסירתו למבקש במדינה המוכרת.

המבקשת סבורה שיש בכך שינוי מדיניות אותו יש להחיל רטרואקטיבית גם על בקשתה שלה. מכאן הבקשה שבפני.

לכתחילה ייאמר כי ספק אס יש כלל בענייננו מקוס לשקול עיון מחדש. בהתאם לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 עוד טרס תיקונן בתיקון מיוס 21.10.2015 (שנכנס לתוקפו 60 ימים לאחר מכן; ר' תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכיס ואגרות) (תיקון), התשע"ו-2015, ק"ת 7562)) המועד להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה חלף ביוס 16.11.2015, כחודשים ימים לאחר שניתנה ההחלטה ב-

1]). כלומר, ככל שסברה המבקשת שמתן ההחלטה באירופה מצדיק עיון מחדש היה עליה לעשות ואת בהקדס ואף בטרס חלוף מועד הערעור. בסופו של דבר חלוף הזמן שבין מועד הגשת הבקשה דנן לבין מועד מתן ההחלטה באירופה עומד על כששה חודשים.

ויודגש, במהלך ששת החודשים הללו פורסמה כאמור כוונה ליתן צו הארכה לפטנט לפי סעיף 4ה/ה))(1) לחוק וחלפה תקופת ההתנגדות לה. על חשיבותן של כוונות ליתן צו הארכה ומשמעותן עמדנו בהחלטה בעניין בקשות לצווי הארכה לפטנטים 159512,130492 ,127115

ובקשה לצו הארכה בגין בקשת פטנט 132304 (השמעת טענות לפי תקנה 152) אפאשן/ז 0 ואח' (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 7.9.2015). לאור לשון סעיף 4(ב) לחוק משחלפה תקופת ההתנגדות להודעה על כוונה לתת צו הארכה לפי סעיף 4ה/ה))1) צומצמו עילות ההתנגדות והוקנתה בציבור מידה מסויימת של ודאות לגבי הכוונה שפורסמה.

ככלל, עיון מחדש בהחלטה יוּתר רק במקרים חריגים. כפי שנקבע ב-רע"א 8347/08 קאשי נ' משה קאשי חברה קבלנית לבניין בע "מ (דינים עליון 2009 (39) 699):

"השימוש בהליך של עיון חוזר ד מוגבל למקרים חריגים בהם מתבקש בית המשפט לבחון מחדש החלטת ביניים שנתן, בדרך כלל על רקע נסיבות חדשות שנתגלו (ע"א 3604/02 אוקו ג' שמי, פ"ד נו(5) 505 (2002)). הליך זה אינו יכול לשמש כאמצעי להשגה על החלטה המכריעה באופן סופי בתובענה והיוצרת מעשה בית דין. משלא הוגש עדעוד על פסק הדין במועד הדי שהוא הפך לחלוט. לא מיתן להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערדעוד באמצעות הליך של ע'ון חוזר."

5. כן נקבע כי מהותה של בקשה לעיון מחדש אינה העלאת טענות שהיה מקוס להעלותן במסגרת ערעור על החלטה. כך למשל, בעניין רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (פורסם בנבו, 14.7.2011), בסעיף 13 להחלטה:

"...ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולס זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית".

6. לטעמה של המבקשת ההחלטה הראשונה היא החלטה מנהלית לגביה הנה סבורה יכוליס לחול כללים אחריס לעיון מחדש. שינוי מהחלטותיה של רשות מנהלית נדון בהרחבה ב-בג"צ 6 ח"כ פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 24.10.1996) בפסקא 13 לפסק דינו של כבוד הנשיא (כתוארו אז), א' ברק :

"דין הוא כי גוף בעל סמכות שקיבל החלטה מוסמך לשנות מהחלטתו (דאה סעין 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981) או לעיין בה מחדש (ראה סעיף

1 לחוק הפרשנות). דבר זה נדרש לשס הגשמת המטרות הכלליות (כגון שלום הציבוד, דרווחתו וביטחונו) והספציפיות המונחות ביסוד הסמכות. עם זאת, סמכות השינוי או העיון מחדש אינה בלתי מוגבלת. קיימים עדכים ועקדונות אשר כל דשות צריכה להתחשב בהם, ואשר שוללים את השינוי ומבססים את סופיות החלטתה של הדשות. במדכזם של אלה עומדים הצודך ביציבות ובוודאות, הגשמת ציפיות סבידות וכיוצא בהם שיקולים הכלוכים בזכויותיו של הפרט, אשר ביסס את זכויותיו בהסתמכו על החלטת הרשות שאותה מבקשים לשנות. שיקולים אלה מובילים לסופיות ההחלטה. הנה כי כן, התשובה לשאלה אס דשות שלטונית רשאית לשנות מהחלטתה הקודמת או לעיין בה מחדש או שמא ההחלטה היא סופית, היא פרי איזון ראוי בין הצורך ביציבות ובשמירה על ציפיות סבידות ועל זכויות שנרכשו לבין הצורך בהגשמת האינטרס הציבורי (ראה בג"צ

8 אסדי נ' ועדת העררים לענייני מוניות ואח' [9], בעמ' 647).

הודגש כי שינוי בההלטה אפשוי "אס מתחייבת העדכה מחדש של העובדות... עלולות להיווצר נסיבות, בה( תהיה זו פגיעה בציבור בכללותו ולעתיס אךף בביטחונו, אם ידאו את ההחלטה הקודמת כהכרעה, המקפיאה את כוח ההחלטה של הרשות"..."

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

כאמור, עמדת ה-6:1₪11) אומצה ברשות הפטנטיס במקרים ספציפיים. במקרים בהס הדבר נעשה חושבו תקופות תוקף של צווי הארכה על בסיס ראיות מתאימות ועל פי מידע שהיה מצוי בפני הרשס בטרס הכרעה.

חישוב תקופות צווי הארכה באותם מקריס שחושבה התקופה על פי ומן מסירתו למבקש במדינה המוכרת הנס מקריס ספציפיים שננקטו על פי החומרים שהוצגו בפני הרשות. ספק אם ניתן לגזור מכאן שינוי מדיניות גורף של הרשות ולא כל שכן שינוי מדיניות אשר באיוון מכלול הנסיבות מצדיק החלתו רטרואקטיבית. כך גם יודגש, במסגרת בקשתה דנן לעיון מחדש לא פורט שנבדקה מחדש תקופת צו ההארכה שניתן באיטליה, בו מופיע מועד מתן היתר השיווק עליו התבסס חישוב תקופת צו