בענין בקשה לפטנט מס* 24862

ההחלטה:

בענין בקשה לפטנט מס* 24862 בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשים: היועץ בע"מ וזיגמונד דולברג ע"י כהן צדק ושפיסבך, עורכי פטנטים באמצעות: ד"ר ב. בריש

פטנטים - התקדמות המצאתית - צירופים כשיר פטנט - צירוף גרידא שאין בו התקדמות המצאתית.

בקשה לפטנט אשר נדחתה מטעמים של העדר התקדמות המצאתית בהמצאתה והיותה צירוף גרידא של התקנים ידועים (שקע חשמלי וקופסת ההסתעפות).

הוחלט:

4 יש לנקוט זהירות רבה בכל הנוגע להעלאת הטענה של העדר התקדמות המצאתית, בעיקר כאשר מדובר בשלב הבירור החד-צדדי בין המבקש והלשכה ובפני הרשם.

2. צירוף של יסודות ידועים יכול להיות נושא לפטנט אף אם אין כל תוצאה שהשה או שונה מהצירוף וכל יסוד פועל בפני עצמו, אך התוצאה הכוללת הינה יעילה יותר מאשר הושג קודם לכן.

3. כמו כן, יכול צירוף יסודות ידועים להיות אמצאה כשירה אם אין הוא רק העמדת מרכיבי הצירוף זה ליד זה כגיבוב גורמים אלא קיימת פעולת גומלין בין המרכיבים אשר יש בה משום אמצאה חדשה.

החלטה

1. נשוא החלטה זו הוא אביזר חשמלי שענינו חיול (פמנצש) חוטי חשמל, הכולל קופסת שקע או מתג רגיל עם קופסת ההסתעפות מכוסה, האמצאה מוגדרת בתביעה מס" 1 והיא כוללת אביזר בו מצויות קופסת שקע קיר וקלופסת ההסתעפות נפרדות, כאשר קופסת ההסתעפות מכוסה על-ידי מכסה נפרד, פרט למכסה הכללי לאביזר בכללותו. שני חלקי האביזר מחוברים ביניהם ע"י צינור אשר בתוכו מושחלים חוטי החשמל. ב"כ המבקש הסביר בכתב ובעל-פה כי הנוהג הקיים בקביעת חוטי החשמל בבניינים הוא לקבוע את שקע החשמל קרוב לרצפה, לנוחיות המשתמשים בחשמל, ואילו את קופסת ההסתעפות להצמיד קרוב לתקרה, במרחק מהישג ידם של הנזקקים לחשמל, וזאת על מנת למנוע סיכונים חשמליים. הסדר זה מחייב שימוש רב ויקר בחוטי חשמל על מנת לחבר את השקעים לקופסת ההסתעפות. לדעת המבקש יש באמצאתו חידוש, שכן היא מאפשרת צירוף השקע וקופסת ההסתעפות באביזר אחד. ההגנה מפני סיכונים חשמליים ניתנת על-ידי שימוש בכיסוי נפרד לקופסת ההסתעפות, לפיכך ניתן להתקין את האביזר כולו במקום שמקובל להתקין שקעים חשמליים, דהיינו קרוב לרצפה, ובכך לחסוך חסכון רב במערכת חוטי החשמל בבנין. המבקש גם הגיש תצהיר בו הוא מתייחס לדברי קבלני בנין אשר אישרו את יעילות האביזר המתואר בבקשתו.

2. הטענות העיקריות אשר הועלו על-ידי הלשכה הן שההתקן המתואר בבקשה אינו כשיר למתן פטנט, וזאת משני טעמים:

(א) אין בו התקדמות המצאתית.

(ב) הוא מהווה צירוף גרידא של התקנים ידועים (שקע וקופסת הסתעפות).

3. בשאלת ההתקדמות ההמצאתית דנתי לאחרונה בבקשה לפטנט מס* 1, ארד בע"מ *(טרם פורסמה), ובין היתר הבעתי שם את דעתי כי גם על-פי חוק הפטנטים משנת תשכ"ז-1967, המאמץ בנקודה זו עקרונות חקיקה אמריקאיים, יש לנקוט זהירות רבה בכל הנוגע להעלאת הטענה של העדר התקדמות המצאתית, בעיקר כאשר מדובר בשלב הבירור החד-צדדי בין המבקש והלשכה.

4. בהחלטה האמורה נקבעו מבחנים לגבי העלאת הטענה על-ידי בוחני הלשכה ובעיקר לגבי משמעות המבחן "ענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה" (חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, סעיף 5). לענין זה צוטט מספרו של

-מסטח! 11446ת0111010 0+ 0/1106) 1ת910 116 6מ8 18נטסס 16 עט 05+80118100 6 082055ו0010-תסת ות0ז1 0001050058 86 תסנ41ת6טת!-תסת גתסז) 1105

*) מתפרסמת בקובץ זה, בעמוד 1.

וביחס לשאלה מיהו אותו "איש המקצוע הממוצע",

מכאן שהמבחן המכריע במקרים כגון הבקשה שלפנינו הוא: האם הצירוף

של מספר מרכיבים מהווה אמצאה שיש בה התקדמות המצאתית, לשון אחרת, האם העמדת מרכיבי הצירוף זה ליד זה יש בה צירוף גרידא או גיבוב גורמים שאינו אמצאה כשירת פטנט, או שמא קיימת פעולת גומלין בין המרכיבים אשר יש בה משום אמצאה חדשה.

7. לעניין צירוף של מרכיבים הידועים במקצוע מן הדין להזכיר גם את ההחלטה הנ"ל שניתנה ע"י קודמי, בהתנגדות לפטנט 116.10273 158י6)נגד צרי ואח*. (קובץ החלטות הרשם ע" 61), שם סיכם הרשם את ההלכה (בפיסקה 12 להחלטתו) בלשון זו:

"תוצר שהוא צירוף או איסוף של יסודות ידועים ליצירה אחת יכול

להיות נושא לפטנט אם ייצורו דרש מחשבה עצמאית וחדשה

ותוצאותיה כשירות להיות נושא לפטנט עיין 60166781 ת4018ַת8)

(89)6 10 (88)44 .כ 81 ,69 .3.2.0 47 .1.6 86000 804 ץש .146 .0 6010 גיתן להבחין בין שני סוגים של צירופים כנ"ל:

(א) צירופים אשר בהצטרפותם פועלים כל חיסודות שצורפו יחד כך, להשגת מטרה מאוחדת אשר תוצאותיה שונות מאשר לו היינו מפעילים בל יסוד בפני עצמו להשגת אותה מטרה...

(ב) אין אמנם תוצאה חדשה או שונה מצרוף ואמנם כל יטוד פועל בפני עצמו, אך התוצאה הכוללת הינה יעילה יותר מאשר הושג קודם לכן".

הסוג הראשון של צירופים נדון לעיל. מן הדין אפוא להרחיב את הדיבור על הסוג השני. בקבעו הלכה זו התייחס הרשם למהדורה השניה של

מתפת 01 15 ,בת1141:0017-11811508 והדברים שם נכתבו ע"י תס%גוסוא 196. במהדורה השלישית 05מ0מ5/8-ע1501ג11 נכתב הערך 241608 בידי 166/\ 00תג21 כאשר מסז]גוס1) ז6ת116%6 משמש כיועץ לעריבה, במהדורה זו אנו מוצאים (כרך 9, סעיף 112)

הקלטסו) תסט6 ,0018160 06 10 105016 1ת070016 ה10ו3ת1טותסס ,1196 ,,ת110ת6צת! 01 0188805 0עש) 609618 %מ6ו308)00 [6198ה6ם זוסו[1 על 181 1026101 18060 50 216 160618ח1 [560618 6ם1 תסותש ם1 זסקסזם 1 50 ,1681111 11010060 זס אוסת 8 06006זק 116 ב1611018110ת1 קתןאסש 6 ,ז0ק0ותן 115 ]0 נמגופ 6זסגמ 16 ת8ת+ 6זסגת 18 מסו)ההוטות00 16 זס |108ת06008ו8) 5ז6ק6)תן 01 ז6סותטת 8 0% %ת4000ם!0ות00 ,ש01ת5000 ץ[זותזס] 88 הת 10 זסוזסקט5 165018 8 665ט4סזק גסומא ([080108ת0

מסןז6תט] 016 115 061101815 ז0ק16ת\ 630 4111008 ,8016760

כפי שמסתבר בהמשך הרי בקבוצה השניה של מקרים כוונת המחבר היא בעיקר לצירוף על-ידי בחירה ("ת0ו50600 עָט מסוזגחוסותסט*"). שעה שקבוצת המקרים הראשונה היא ברורה יהסית, הקבוצה השניה היא פרו- בלמטית. (ראה סעיף 114 במהדורה השלישית של הלסבורי). המחבר קובע שייתכן ויינתן פטנט לצירוף גרידא שאין בין מרכיביו פעולת גומלין, והוא ממשיך: '

6 קת5010011 תו 66ט[סטת1 45 תסנות6טת! ]1 8114ץ 06 ע[תס ת63 ות0191 6תד* 6 ת:) ע61זג: ]חס 86 ,זסו[10801 +גוק 10 50675 200088 ז0 615ק0)ת1 זט -6זןו16 16 082 (31675 ז0 108618ת! 6+ ת66ש)06 ת6740110/ת1 ]0 06ת8050 6 0) 1ת8ט6[0ז 18 )1 .11168] 56 ]ת6ובק ת50[60!0 1!אשונה, דהיינו אותם מקרים בהם יש "צירוף אמיתי" - שהרי אינני סבור שיש בין המרכיבים של הצירוף שלפנינו (דהיינו קופסה הסתעפות ושקע) משום פעולת גומלין. שניהם ממלאים את אותן הפונקציות שמילאו לפני שהמרחק ביניהן צומצם. העובדה

שיש להם מכסה משותף אינה מצביעה על קיום פעולת גומלין, והעובדה שהחוט שחברם קוצר מאורך של שני מטרים למספר סנטימטרים בלבד גם היא בודאי אינה יוצרת פעולת גומלין ביניהם. בנוסף לכך, הנני סבור שאין בצירוף הזה משום התאמה מיוחדת שהיא למעלה מיכולתו של בעל מקצוע ממוצע.

9. המקרה שלפנינו גם אינו נכנס לתחום הקטיגוריה של פטנט ברירה (ת56160110 0 +מ28+6) , שכן לא שוכנעתי, כי קיים כאן צירוף של שני המרכיבים הטובים ביותר שנתנו תוצאה מועילה יותר או שונה במהותה מפעולת המרכיבים.

0. מכל הנימוקים הללו הנני דוחה את הבקשה למהן פטנט.

ניתן בירושלים, היום י"ד בחשון תשל"א 3 בנובמבר 1970.