סוד מסחרי הוא מידע עסקי הנמצא בחזקת בעליו, שאינו ניתן לגילוי בקלות ע"י אחרים, אשר מעניק לבליו יתרון מסחרי/עסקי ונשמר באמצעות מאמץ משמעותי לשמרו כסוד. סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

סוד מסחרי אינו מחייב רישום בגוף ממשלתי בדומה לפטנט וניהולו נעשה כולו ע"י בעליו. בעלים של סוד מסחרי ראוי שינהלו, יגבילו ויתעדו את כל הניגשים למידע הסודי. מומלץ להכין נהלים הנוגעים לעניין ולאכוף אותם.

סוד מסחרי אינו מוגבל בזמן, כלומר כל עוד בעליו יכולים לשמור על המידע באופן סודי הוא ישאר כזה. אורך חייב של פטנט מוגבל (20 שנים) והמידע בו נחשף ברוב מדינות העולם בתוך 18 חודשים (בישראל החשיפה נעשית מאוחר יותר). אולם, מרגע שהסוד המסחרי נחשף לא ניתן לעשות דבר כנגד המשתמשים בו (ניתן לתבוע רק את מפר הסודיות המקורי, וגם זאת – לא תמיד). בפטנט, לעומת זאת, כל מי שעושה שימוש בהמצאה המוגנת, חב לבעל הפטנט וניתן לתבוע אותו. על כן, בכל מקרה שבו ניתן לעשות הינדוס לאחור (Reverse engineering) אז אין בסוד המסחרי יתרון כלשהו. כמו כן, מאחר וסוד מסחרי הוא נכס קניין רוחני "נזיל" מאוד, יש קושי משמעותי בהערכת שוויו בעת מכירה/מיזוג/הנפקה וכדומה והוא אינו מגן על המשקיע או הרוכש מהתנהגותם של אלו שנחשפו למידע הסודי, זאת בשונה מפטנט.