אמנת UPOV הינה אמנה בינלאומית להגנה על זנים חדשים של צמחים (International Union for the Protection of Plants), אשר פועלת מהמטה הראשי הממוקם בג'נבה שוויץ.
האמנה נוסדה בידי הועידה הבינלאומית להגנה על זנים חדשים של צמחים, ואומצה לראשונה בשנת 1961. היא שוכתבה ושונתה מעט במשך השנים.
מטרת האמנה היא הגנה על זנים חדשים כקניינם הרוחני של מטפחי זני צמחים תחת קטגוריה מוסדרת במטרה לעודד מטפחים לפתח וריאנטים של זנים חדשים שבתורם ישמשו לתועלת החברה כולה. כלומר, להכיר בווריאנט החדש ולהבטיח למטפחו את הזכות להתנות את השימוש בו.
המילה "וריאנט" מתייחסת לכל ריבוי, שכפול, שושלת, כנה או הכלאה של צמח ממין מסוים אשר ניתן לריבוי.
מהן הזכויות שמקבל המטפח מתוקף האמנה?
עוד בזמן בחינת בקשת זכות המטפחים, כל מדינה החברה באמנה יכולה לקבל על עצמה להגן על זכויות המטפח כנגד מעשי הפרה מצד ג'.
לפי סעיף 5 באמנה, לאחר שאושר רישום הווריאנט החדש, יידרש אישור של המטפח או של בא כוחו לפני כל ייצור למטרות מסחריות או שיווק של החומר הצמחי.
ההגנה חלה הן על "חומר צמחי מתרבה", כלומר על הצמח על סך כל חלקיו, ואוסרת את השימוש בו כחומר לרבייה למטרה מסחרית, והן על צמחי נוי אשר חלקים שלהם נסחרים גם למטרות שאינן רבייה.
כל מדינה חברה רשאית להעניק למטפח הגנה נוספת בהתייחס לשיווק הווריאנט וכן להרחיב את ההגנה למדינות חברות אחרות שלקחו על עצמן להגן על אותו וריאנט או אף לתושבים וגופים בתוך אותן מדינות.
אין צורך בקבלת אישור המטפח לשימוש בווריאנט כמקור ליצירת וריאנטים חדשים או שיווקם למעט המקרה בו יש צורך בשימוש חוזר בווריאנט המוגן לייצור המסחרי של הווריאנט החדש.
מהם התנאים לקבלת הגנה?
האמנה ישימה עבור כל המינים הבוטניים המוכרים לאדם. הפקת הווריאנט החדש עצמו יכולה להיות באמצעות שיטות הכלאה מסורתיות או באמצעות הנדסה גנטית.
על הווריאנט החדש למלא אחר ארבעה תנאים בסיסיים של חדשנות, מובחנות, אחידות ויציבות.
· חדשנות: הווריאנט לא הוצע לשיווק או מכירה בהסכמת המטפח או בא כוחו בגבולות המדינה בה המטפח מבקש הגנה או למשך פרק זמן הארוך מארבע שנים במדינות חברות אחרות.
· מובחנות: על הווריאנט החדש להיות שונה ומובחן מזנים קיימים אחרים.
· אחידות: על הווריאנט החדש להיות הומוגני במורפולוגיה והפיזיולוגיה שלו.
· יציבות: התכונה הייחודית לווריאנט החדש צריכה להיות יציבה גם לאחר מחזורי רבייה חוזרים.
מעבר לתנאים אלה, על הווריאנט החדש להיבדל באופן ברור מכל וריאנט נפוץ שקיומו ידוע ברבים במאפיין חשוב אחד לפחות, מורפולוגי או פיזיולוגי, כשהמאפיין צריך להיות ברור, מובחן וניתן לתיאור.
לעובדה כי הווריאנט נמצא באותה עת בסדרת בדיקות או בתהליך רישום רשמי אחר, אין כל השפעה על הזכויות המוקנות למטפח מכוח האמנה בהליך זה.
המטפח בוחר בעצמו את המדינות בהן הוא יגיש בקשה להגנה על זכות מטפחים. המטפח רשאי גם לפנות למדינות נוספות בבקשה להגנה מבלי להמתין לתשובה מהמדינה הראשונה. ההגנה לה יזכה המטפח מתוקף אמנת UPOV אינה תלויה בהגנה אותה יכול לקבל במדינה אחרת, בין אם היא חברה באמנה ובין אם לאו.
למטרת הבחינה הרשמית של וריאנטים חדשים הרשויות הממונות במדינה בה הוגשה הבקשה רשאיות לבחון את כל החומר הקשור לווריאנט החדש (כולל מסמכים שונים וזרעים).
כיצד לבחור שם לווריאנט החדש ומהות ההגנה הניתנת לעניין השם
בסוף הבחינה, במידה ויאושר הווריאנט, יקבל הוא שם חדש. את השם החדש על המטפח להציע כבר בשלב הגשת הבקשה להגנה (לפי סעיף 13) וחלות עליו שלוש מגבלות עיקריות:
· השם החדש לא יכול להיות מורכב מספרות בלבד.
· אסור שהשם יוליך שולל בכך שירמוז על מאפיינים, ערך או זהות שאינם של הווריאנט.
· השם החדש לא יכול להיות זהה לסימן מסחר רשום באותו סיווג או בסיווג קרוב.
את הווריאנט יש להגיש תחת אותו השם בכל המדינות החברות באמנה. מרגע רישום הזן, השם לא יוכל לשמש כשמו של אף וריאנט אחר באף אחת מהמדינות החברות באמנה, גם לאחר שיפוגו זכויות המטפח.
השם יתפקד בתור השם הגנרי של הווריאנט ויזכה להגנה זהה להגנת סימן מסחרי אם כי ניתן לרשום אותו גם ככזה. למרות האמור, זכויות קודמות של צד ג' שעשה שימוש בשם לא יפגעו. במידה והשם החדש ירשם למרות שאינו עומד בכל ההגבלות, לא יוכל המטפח לתבוע זכות בלעדית לשימוש בו.
ההגנה שמעניקה אמנת UPOV, תקפה לפרק זמן של 20 שנים לפחות ובמקרים של עצים או גפנים לפרק זמן של 25 שנים, בכפוף לתשלום אגרה במועדים המתאימים. כל מדינה מהמדינות החברות יכולה להאריך על דעת עצמה את פרק הזמן בו תינתן ההגנה ואף לקבוע פרקי זמן שונים בעבור מיני צמחים שונים.
לא ניתן להתנות את קבלת ההגנה מכוח האמנה בכל אחת מהמדינות החברות בתנאים נוספים מלבד תשלום אגרות. המטפח יכול להגיש בקשה להגנה בכל מדינה החברה באמנה. אין הגבלה למספר המדינות בהן ניתן לבקש הגנה וההחלטה על קבלתה בכל מדינה אינה מותנית בהחלטה של מדינה אחרת החברה באמנה.
זכויות המטפח ניתנות להגבלה רק במקרה הנובע מצורך ציבורי (public interest). במידה והוטלו הגבלות כלשהן שמטרתן להבטיח את הפצתו של הווריאנט, על המדינה האחראית לכך לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת להבטיח פיצוי מתאים למטפח.
מתי ניתן לבטל את זכויות המטפח לחלוטין
ביטול מוחלט של הזכויות אפשרי רק במקרים הבאים:
· מתן הצהרה כוזבת בהתייחס לפסקאות המפרטות את התנאים המזכים את המטפח בהגנה.
· המטפח כבר אינו מסוגל להפיק חומר צמחי בעל המאפיינים המורפולוגיים והפיזיולוגים שתואמים למה שהוגדר בעת הענקת ההגנה.
· במידה וההגנה הוענקה לפני בחינת הווריאנט בפועל, ניתן לבטלה במידה והמטפח לא סיפק את החומר הצמחי הדרוש, המסמכים או כל חומר אחר שנדרש למטרת הבחינה ובכך לא מאפשר את הבחינה.
· במידה והמטפח לא שילם את האגרה הנדרשת תוך פרק הזמן הקבוע בחוק.
תביעת זכות קדימה
זכות קדימה במדינות חברות באמנה ניתנת לתקופה של 12 חודשים. בכדי ליהנות מזכות הקדימה, יש לכלול בבקשה להגנה על הווריאנט החדש, את התביעה לזכות הקדימה שמתבססת על הבקשה הראשונה להגנה על הווריאנט וכן לצרף, תוך שלושה חודשים לכל היותר, גם מסמך בכורה.
מקרים יוצאים דופן שאינם נחשבים להפרה של זכויות המטפח הם:
· פעולות שנעשו באופן פרטי למטרה שאינה מסחרית.
· פעולות למטרות ניסוי.
· פעולות שנעשו למטרת טיפוח וריאנטים חדשים (למעט המצוין בסעיף 14 לאמנה).
האמנה, והמדינות החברות בה
נכון להיום (מרץ 2013), חברות באמנה 71 מדינות .
בכל מדינה חברה, האמנה ניתנת ליישום בעבור כל המינים הבוטניים והמדינות החברות מתחייבות למרב המאמצים כדי לספק הגנה בעבור כמה שיותר מינים.
עם כניסת האמנה לתוקף בכל מדינה שהיא, על המדינה לקבוע לפחות חמישה מינים מוגנים הנמצאים בנספח המצורף לאמנה עליהם תיישם המדינה את ההגנה.
בנוסף, המדינה צריכה להרחיב את ההגנה למינים נוספים כלדקמן – תוך שלוש שנים יש להרחיב את ההגנה לשני מינים נוספים, תוך שש שנים לארבעה מינים נוספים ותוך שמונה שנים יש לכלול את כל המינים ברשימה.
מדינה שתבחר לתת הגנה למין שאינו כלול ברשימה תוכל להגדיל את טווח ההגנה למדינות חברות שמגינות על אותו מין וכן תוכל להרחיב את ההגנה ולכלול מדינות נוספות החברות באמנת UPOV או באמנת פריז להגנה על קניין רוחני.
למדינות החברות באמנה יש הזכות לקיים ביניהן הסכמים מיוחדים להגנה על וריאנטים מסוימים כל עוד הם לא סותרים את האמנה.
אזרחי מדינה חברה באמנה זכאים ליהנות מאותה הגנה שניתנת להם במדינתם גם במדינות החברות האחרות. הדבר נכון גם לגבי גופים שמשרדם הראשי ממוקם באחת המדינות החברות. כמו כן, הצטרפות לאמנה לא תפגע בזכויות שניתנו בעבר למטפחים באותה מדינה.
במסגרת האמנה הוקם האיגוד הבינלאומי להגנה על וריאנטים חדשים של צמחים, המועצה והמשרד הראשי של האיגוד. המשרד ממוקם בג'נבה, שוויץ והמזכיר הכללי שלו, נכון להיום (מרץ 2013), הוא מר פרנסיס גורי.
לכל אחת מהמדינות החברות באמנה יש נציג באיגוד ומדינות שחתמו על האמנה אך תרם אשררו אותה רשאיות לשלוח נציגים על תקן צופים.
המועצה מתכנסת לפחות פעם בשנה, בעוד שנשיא המועצה רשאי לכנס אותה בכל עת בעקבות בקשה של לפחות שליש מהמדינות החברות.
מטרות כינוס המועצה הן בחינת אמצעים להגנה על האינטרסים של האמנה ולפתחם, בחינת הדו"ח השנתי של פעילויות האיגוד והתווית תוכנית לעבודה עתידית, העברת הוראות למזכיר הכללי וכן בחינה ואישור של הצעותיו, בחינה ואישור של תקציב עתידי, העלאת הצעות למינוי בכירים בתפקידים שונים וקבלת החלטות נוספות הנחוצות להבטחת תפקוד האיגוד. בנוסף, המועצה מתפקדת כגוף ליישוב סכסוכים בין מדינות חברות.
השפות שמשמשות את המועצה הן אנגלית, צרפתית וגרמנית.
מדינה שמעוניינת להצטרף כחברה באמנה תגיש למועצת ה- UPOV בקשה להצטרפות בה עליה לכלול גם רשימה של מיני הצמחים עליהם היא רוצה לאכוף את ההגנה.
בנוסף, על המדינה המבקשת לציין אם האמנה תהיה תקפה לגבי כל השטחים בריבונות אותה מדינה או רק לגבי חלקם.
ההחלטה על צירוף המדינה נעשית בהצבעת המועצה כשלפחות 75% מהמדינות החברות צריכות להיות נוכחות בהצבעה ו80% מתוכן צריכות להצביע בעד צירופה של המדינה המבקשת.
במידה והבקשה עוברת את ההצבעה יופקד מסמך המאשר את בקשת ההצטרפות בידי ממשלת שוויץ אשר תודיע על ההחלטה למדינה המבקשת. ההחלטה תיכנס לתוקף תוך 30 יום מיום הפקדת המסמך. כל מדינה החברה באיגוד מחויבת בתרומת כסף לאיגוד והסכום נמדד ביחידות מתוך הסכום הכולל עליו מחליטה המועצה. תרומתה של כל מדינה נמדד לפי הדרגה המיוחסת לה הנקבעת ע"י המועצה: מדינות מדרגה 1 יתרמו חמש יחידות, מדינות מדרגה 2 יתרמו שלוש יחידות ומדינות מדרגה שלוש יתרמו יחידה אחת. עם ההצטרפות לאיגוד כל מדינה תציין באיזו דרגה היא מעוניינת להירשם. את הדרגה ניתן לשנות בכל עת אך יש להגיש את הבקשה לשינוי לפחות 6 חודשים לפני סוף השנה.
לאמנה עצמה תוקף לא מוגבל אך כל מדינה המעוניינת לוותר על חברות באמנה רשאית לעשות כן והחלטתה תיכנס לתוקף תוך שנה מתאריך הויתור. באותו אופן, מדינה יכולה לבחור ולהגביל את הטריטוריות בהן היא מעניקה הגנה. שינויים אלה לא ישפיעו על זכויות שניתנו למטפחים לפני יום השינוי במסגרת מגבלת הזמן, כלומר לתקופה של שנה.
הצד השנוי במחלוקת של האמנה
יש הטוענים כי לאמנת UPOV השפעה שלילית על חקלאות בארצות מתפתחות. ה- UPOV מתרכז בעיקר בהגנה על וריאנטים צמחיים אך באותה נשימה פוגע בחקלאים קטנים בכך שאינו מאפשר להם שימוש בזרעים מוגנים או כאלה שנמצאים בהפקדה.
תמיכתו של ה- UPOV במערכת חקלאית המבוססת על יצוא גורמת למדינות מתפתחות השואפות להיות חברות באמנה להעדיף חקלאים המגדלים למטרות יצוא והדבר יוצר מצבים בעייתיים ומורכבים כפי שניתן לראות בדוגמא של קניה. קניה היא מדינה בה זכויות על רוב הווריאנטים נמצאות בידי יצרנים מחו"ל ומיועדים ליצוא בלבד בעוד שהתוצרת לשימוש מקומי קטנה מדי בשביל לקיים את האוכלוסייה.
מר רולף ג'ורדנס, סגן המזכיר הכללי של ה- UPOV, טוען כי דווקא הגנה על וריאנטים צמחיים הכרחית להעצמת מדינות מתפתחות. דווקא הצטרפות ל- UPOV תיתן למדינות אלה גישה לווריאנטים חדשים ומשופרים ותבטל את ההסתמכות על וריאנטים ישנים וחלשים. כך, הוא מאמין, ה- UPOV יסייע למדינות מתפתחות במאבקן נגד עוני, רעב ופיצוץ אוכלוסין.