אמנות פטנטים וקניין רוחני: אמנת ברן ו- אמנת בריסל

ההסכם נחתם בברן שוויץ בשנת 1886 ומטרתו הגנה על זכויות יוצרים בכל המדינות החברות בה.

יוזם האמנה היה ויקטור הוגו, כחבר באגודת Littéraire et Artistique Internationale. כפועל יוצא, האמנה הושפעה מ"זכויות הסופר" הצרפתיות אשר, בשונה מ"זכויות היוצרים" האנגלו-סקסוניות נוגעות בפנים נוספים מלבד הפן הכלכלי. בעבר, זכויות היוצרים זכו להגנה מקומית במדינת הלאום אך עדיין היו נתונות להעתקה, פרסום ושימוש חופשי במדינה אחרת, הרי שלאחר כינון האמנה ההגנה לה זוכה היצירה תקפה בכל המדינות החברות.

בדומה לאמנת פריז להגנה על קניין תעשייתי, גם אמנת ברן ייסדה לשכה לטיפול בעניינים אדמיניסטרטיביים. בשנת 1893 שתי הלשכות התאחדו ליצירת הלשכה הלאומית המאוחדת להגנה על קניין רוחני אשר ב1967 הפכו לארגון הקניין הרוחני העולמי (WIPO).

ברגע בו היצירה מועברת לכתב או מוקלטת במדיום כלשהו יוצרה מקבל אוטומטית זכויות יוצרים על היצירה ועל כל נגזרותיה עד לרגע בו היוצר מביע את רצונו לויתור על זכויות אלה או עד שפג תוקפן (תקופה ההגנה המינימאלית היא 50 שנים לאחר מות היוצר או 25 שנים במקרה של תצלומים. מדינות חברות יכולות בחוקיהן להוסיף על מספר זה אך לא לגרוע ממנו). אין כל צורך בהגשה רשמית של מסמכים במדינות הכפופות לאמנה. האמנה דורשת מהמדינות החברות להכיר בזכויות היצרים בעבודות של סופרים מארצות חברות אחרות באופן זהה לזה בו היא מכירה בזכויות של יוצריה הלאומיים.

במקור, ארה"ב סירבה להפוך לחברה הכפופה לאמנה מכיוון שהדבר הצריך שינויים מקיפים בחוק זכויות היוצרים שלה. הדבר הוביל לקבלת "חוק היישום של אמנת ברן 1988" בשנת 1989 אשר בעקבותיו ארה"ב הפכה לחברה באמנה.

בשנת 1996 אומצה "אמנת זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים העולמית" שנוגעת בנושאים הקשורים לטכנולוגיית מידע ואינטרנט אשר אינם מכוסים באמנת ברן.

האמנה נחתמה בשנת 1974 ומטילה אחריות על כל מדינה חברה לפיקוח ולנקיטת אמצעי מניעה כנגד כל הפצה לא מאושרת של אותות נושאי תוכן המשודרים באמצעות לווין.

אישור להפצת תוכן כזה יש לקבל מרשת השידור. עם זאת, הוראות האמנה אינן ישימות במקרה של שידור התוכן מלווין שידור.

החברות האמנה פתוחה בפני מדינות החברות באומות המאוחדות או בפני כל סוכנות השייכת למערכת האו"ם. כל מסמך המצריך אשרור הנוגע להסכם יש להגיש למזכיר הכללי של האו"ם.